דרך הלינקים באתר של פיליפ מסנר התוודעתי ל"אוסף תל אביב" ע"ש אליאסף רובינסון באוניברסיטת סטנפורד.

ראשית, כדאי לציין כי מסנר הוא אדם יקר הנוהג לפרסם בפליקר שלו סריקות של עיצובים עבריים נשכחים מתחילת המאה ה-20, ובכך מחזיר עטרה ליושנה. התחושה שלי היתה שבגלל הסטגנציה הטיפוגרפית העברית בשנות השבעים והשמונים, והדומיננטיות של הפונטים שכן נכללו בקטלוג בצלאל, שכחנו או לא ידענו על נסיון גדול מאוד ליצור תרבות טיפוגרפית עברית. אמנם חלק גדול מן התוצאות נושאות בחובן ריח בוסריות או אפילו כמעט התעלמות מן המסורת הטיפוגרפית, אך עדיין מתקבלת תמונה רחבה יותר של הפרוייקט הטיפוגרפי העברי האוונגרדי בחלקו, שהיה בעיקר פרי מאמציהן של אנשים שהעיזו להרים את הכפפה.

האוסף מציג סריקות מגוונות של חומרים גרפיים עבריים (וגם בשפות כמו צרפתית, ערבית, גרמנית, וכו'), מעניינים יותר ופחות, וטומן בחובו כמה הפתעות נפלאות שאת חלקן צירפתי כאן, ואת כולן ניתן לראות בקישור הזה. האוסף מסודר לפי "תיקיות", מה שמשווה לתגלית הזו אווירה של נבירה באוספים ישנים, רק בלי ריח העובש והאבק. לשמחתי רק 25 אחוז מן האוסף עבר דיגיטציה, מה שמשאיר טעם של עוד וציפיה לבאות.

קשה שלא לשפוט מן הסטנדרטים של היום, את חלק מנסיונות העבר של תחילת המאה ה-20, אולם צריך לזכור את המחסור האמיתי בתרבות טיפוגרפית רחבה ואת המאמצים ליצור תגובה עדכנית לטרנדים המשתנים של העת המודרנית, החל בגופן פראנק ריהל שהכיל פתרון עברי מודרני מעולה וגם תגובה לזרם האר-נובו, וכלה בנסיונות שלא צלחו את הזמן, כגון פרי עבודותיהם של הדאדאיסטים העבריים. מבט אחד בפונט "מודרני" כגון "ספיר" מעביר בטיפוגרף העכשווי (או לפחות בי) חלחלה וכעס מפאת ריקנותו של העיצוב והתעלמותו מאופי השפה העברית. פונט כזה היה נחשב אוטומטית לפונט לא טוב בסטנדרטים של היום (אין זה אומר שהוא לא היה נוצר היום, לנוכח תופעה מתגברת של פונטים גרועים מאוד הנמכרים במשקל).

גריידיינט לפנים