31 באוגוסט 2007 Boise State

TheMarker Cafeתמר בבוייזיהסיפור שלי עם בוייזי31 באוגוסט 2007 Boise State

הסיפור שלי עם בוייזי

חויות שבועיות של הרילוקיישן שלי לבוייזי ארה\"ב

31 באוגוסט 2007 Boise State

‎0

0 תגובות יום ראשון, 2/12/07, 07:33

שלום

זאת אני, תעני...

מה קורה ומה שלומכם?

אתחיל בזה שאומר שעבר עלי שבוע ממש קשה: אני כל הזמן מדברת בעיברית ואין ממש סיבה. זה לא קרה לי עד עכשיו, אבל כל הזמן השתלבו לי מילים בעיברית באמצע המשפטים, ואין כאן אף אחד שיבין...

סקוט וקרייג רוצים שאני אלמד אותם מילים, לכולם יש כאן מילונים בעיברית במשרד, או חוברות של "עשר דקות עיברית ביום". אבל הם לא מבינים עדיין. אני מקווה שזה היה משהו זמני ושזה יעבור.

ישי מהעבודה היה כאן השבוע. דיברתי איתו בעיברית, ואז הם כולם שאלו מה אמרתי... זה היה משעשע.

אני הלכתי לברליץ, לברר לגבי קורס בספרדית. אני מנסה לבנות לי לוז כדי שאני לא אשאר כל יום בעבודה עד מאוחר. לא נרשמתי לקורס בסוף. קודם כל זה די יקר. וחץ מזה בינתיים יש לי ללמוד למבחן תיאוריה שאני צריכה לעשות לפני שאני אעשה טסט כי לפי החוקים אסור להיות פה מעל 90 יום בלי רשיון נהיגה מקומי.

למי שלא יודע, נכשלתי בארץ בתיאוריה הראשונה. טעיתי בשאלה אחת יותר מידי. אז כדאי שאני אלמד לפני... כי זה באנגלית, ו המרחקים הם ב FEET וב YARD שאני לא ממש סגורה על מה זה אומר...

רובכם שואלים אותי שתי שאלות מרכזיות: איך בעבודה, ואם יש חתיכים. אני מוצאת שהתשובות קשורות: יש חתיכים בעבודה. אני רואה אותם במקרה בדרך לחדר אוכל, לא מישהו שאני מכירה... בשעות הצהריים ניתן להביט החוצה אל המרחבים ולראות אותם משחקים כדורעף. אבל אצלנו כולם עובדים ואין זמן להסתכל אל המרחבים. (בקרב אנשי אינדיגו יש תרעומת קלה ש HP משלמת לאנשים שבאים מאוחר הולכים מוקדם ועוד מרשים לעצמם לשחק כדורעף). אבל בבסיס מדובר באחוז גבוה של בלונדינים עם עיניים כחולות. מה יכול להיות רע. ואני לא מבינה מתי הפכתם להיות כל כך שיטחיים שכל מה שמעניין אותכם זה החתיכים. תתבגרו (כמו שאישתו של אייל בכמאיר אומרת)... אין לי תוכניות לסופש, חוץ מלסדר כאן קצת ולקנות דברים שחסר לי ולנוח אז אני אספר איך עבר עלי השבוע.ביום שני יצאתי מהעבודה בשלוש כדי לחכות למוביל עם הדברים ששלחתי מהארץ. (כשהוא הגיע, הוא שאל מאיפה אני. אמרתי לו שמישראל. אז הוא ענה, באמת, את נראית לבנה מידי בשביל להיות מישראל. אכן תמונות קשות, רציתי להגיד לו שהוא נראה שחור מידי אבל לא ידעתי בעצם מאיפה הוא...) בדרך הביתה אני נוסעת בכביש עם 2 נתיבים בכל צד, ועם עוד אחד צהוב באמצע שנועד לביצוע פניות בשביל שני הכיוונים. בקיצור מדובר בכביש עם 5 מסלולים. ואז הגיע לקראתינו רכב מכבי אש. ובכן, כולם ירדו לשולי הכביש ועצרו. הייתי בשוק. הסתכלתי בראי האחורי, לא בא כלום מאחורה, אבל עדיין כולם בצד שלי עצרו. ואז הבנתי, כנראה שכדאי שאני אקרא את הספר. שאני אעשה תיאוריה, וטסט. תאחלו לי בהצלחה... אגב אוטו, הלכתי לשטוף את האוטו. חוויה קשה אחרי שמתרגלים לליסינג. שטיפת המכונית פה היא אוטומטית. אין אנשים. יש מכונה, נותנים לה כסף, היא נותנת הוראות. נכנסים לשטיפה. האוטו עומד במקום, השטיפה זה מה שזז. עולם אחר. אמריקה.

אז ביום שני התארגנתי בדירה. ביום שלישי, הלכתי לקנות חולצת פוטבול כי הזמינו אותי למשחק. מיותר לציין שמעולם לא הייתי במשחק. לא בכדורסל, לא בכדורגל, ובטח שלא בפוטבול. לאוניברסיטת בוייזי יש קבוצת פוטבול, כולם פה אוהדים שרופים של הקבוצה (ילדים בני חצי שנה, עם חולצה של הקבוצה). קוראים להם BRONCOS שזה סוס בר. מכאן ניתן להבין שהקמע הוא סוס, ואכן יש להם סוס. כמו גם מעודדות, מעודדים, תזמורת, וכל השאר. רק כדי לשים את הכל בפרופוריציה, מדובר בקבוצת פוטבול לא מקצועית אלא בסטודנטים, באנשים שלומדים באוניברסיטה. אבל זה נחשב לדבר גדול פה, והזמינו אותי למשחק, אז אמרתי שאני אבוא. הצבעים של הקבוצה הם כחול וכתום. הסבירו לי שיהיה במקום שאני אגיע עם חולצה מתאימה, ואם לא קשה לי, אז אפשר גם לצבוע את הפנים... אז קניתי חולצה. (תראו cתמונה, שימו לב לילד עם הפאה, הוא גם נועל נעלי בית של הקבוצה).עכשיו בחוץ 34 מעלות אבל סופה מטורפת. יש רוח חזקה ויורד גשם. אתם יכולים לדמיין איך האוטו שלי יראה. העיקר ששטפתי אותו. אאאוף. טוב בחזרה למייל:ביום רביעי הלכתי לארוחת ערב של הצוות של קרייג. דייב הגיע מוונקובר לבוייזי, וכולם חשבו שזה רעיון מצויין שאני אצטרף לארוחת ערב גיבוש של הצוות. חוץ מזה דב (המזכירה, למי שלא עוקב) לא רצתה להיות לבד עם הבנים. בהתחלה התלבטתי, אבל בסוף הלכתי. היה נחמד. עכשיו יהיה לי יותר נעים להגיד להם מה לעשות J אני יודעת שרובכם סולדים מהאמריקאיות הבסיסית. אני בינתיים מרוצה מהאנשים בעבודה. אחרי הכל מדובר באוכלוסיה שבוחרת למקם את חייה על פי מזג האויר. בוייזי נחשבת למקום אידיאלי מהבחינה הזו. בארץ, אנחנו פשוט קונים עוד מזגן...אתמול הלכתי למשחק. קודם כל יצאתי מוקדם מהעבודה. נסענו לדאון טאון בוייזי. 30,000 אמריקאים נסעו איתנו. קצת עומס בכבישים. נחילים של אנשים כולם בכחול או כתום, עושים דרכם למגרש. היתה משפחה שלמה עם קרוקס כתומים- לא קל. מי שמבין משהו בגודל של מגרש, יודע שלא מדובר במשהו ענק. האיצטדיון די קטן, אבל בעיר יש 180,000 איש בסך הכל. אסור לשתות אלכוהול במגרש, אז נאלצנו לעצור בדרך לבירה וארוחת ערב. המשחק התחיל לאחר שירת ההימנון. מוזר הם שרו הימנון אחר ממה שאני מכירה. כנראה שזה היה ההימנון של ארהב ולא שלנו. מאוד מוזר.ואז המשחק התחיל. אני קיבלתי הסברים לגבי החוקים. במחצית התוצאה היתה 49 לנו ו0 לקבוצה השנייה. כל פעם שעשינו טאצ' דאון וקיבלנו נקודות, המעודדות והמעודדים, עשו שורה ארוכה ונפלו לשכיבות שמיכה כמספר הנקודות שהקבוצה צברה. על פי חישוב כללי הם עשו 7+14+21+28+35+42+49+56 במשך שלוש שעות. מסכנים. בימי הזוהר של שכיבות השמיכה לא נראה לי שהצלחתי לעשות כל כך הרבה. מעניין אם הם רימו...אגב המעודדות של הקהוצה היריבה (WILDCATS) היו הרבה יותר טובות. עשו דברים מגניבים. הם כנראה משקיעים יותר משאבים במעודדות מאשר בקבוצת פוטבול.במהלך המשחק יש צורך לשתף פעולה עם הכרוז. הוא אומר דברים, כולם עונים. עובד לא רע. אפילו עשינו גל. בקיצור, רב האנשים לא באים לשם בשביל המשחק אלה בשביל החברה. הם שוכרים שטחים מחוץ למגרש, עושים על האש, עולים לכמה דקות, רואים שאנחנו מנצחים, ווחזרים לאכול. אנשים... גם אנחנו לא נשארנו עד סוף המשחק. בשלב מסויים כשהבנו שלא זכינו בשום הגרלה, הלכנו הביתה. באופן כללי נהניתי. חוויה. בפעם הבאה שיזמינו אותי בטח ירד שלג, ואני לא בטוחה שאני אלך... השתגעתי???לקראת סיום כמה עידכונים: לעידית ואיתי נולד בן השבוע. קוראים לו יונתן. אף אחד לא אמר כמה הוא שקל כשהוא נולד, אבל קיבלתי דיווחים ONLINE (כמו שאומרים פה) בכל אמצעי תקשורת אפשרי. תודה. ומזל טוב!!!השבוע אני מפספסת שתי חתונות: אייל ועדי, ולירן ועינת. אני מצטעת שאני לא מגיעה. אני מבקשת מכולם להתנהג בהתאם, לשתות הרבה ולהנות. רק תשאירו נקי אחריכם כי אתם מתחתנים באותו מקום, יום אחרי יום!!! תקחו את כל השיכורים הביתה, אל תשאירו אותם בשטח. מזל טוב!!!

לכל מי שנוסע לחול בחגים. תעשו חיים, וחג שמח.אני אהיה כאן- ולא אין לי תוכניות לראש השנה.

המון געגועים

תמר

תמונות: גינה לי-הנוף מהמרפסת שלי.

אגם בבוייזי- נוף מהטיול אופניים.

ג'ודי, אייבורי, אני וקרייג במשחק של BSU.

דרג את התוכן: