בשנת 1922 עלתה סבתי שרה לישראל עם ארבעת ילדיה וילדה בישראל עוד בן ובת. סבתי שרה גידלה את ששת ילדיה לתפארת, על אף הקשיים והשכול.

בשנת 1935 נסעה לביקור משפחתי בוורשה ונפגשה עם אביה ואשתו ואחיה הרבים שכן הייתה ממשפחה דתית אנשי תורה. נצר למשפחת "היהודי הקדוש". בפגישה איתם, ניסתה לשכנעם לעלות לארץ. אבל הם היו שקועים בחיי בורגנות בעיר מסודרת. המחשבה על עליה לארץ מתחדשת הייתה מהם והלאה. לא שמענו עליהם דבר מאז אותה פגישה אחרונה מרביתם או כולם כנראה נספו. השם יקום דמם

היום חגגנו בני משפחתה של שרה רוזנברג ז"ל לבית וויסמן, את חג הסוכות ביחד. התרוץ היה יום ההולדת שלי ושל בת דודתי תמר גלעדי. כשאני מסתכל על התמונה שבה מופיעים רוב בני המשפחה (עדיין חסרים מסיבות שונות למעלה מעשרים מהם) אני מחייך חיוך שכולו התרגשות, ואיני יכול שלא לחשוב על סבתא שרה שיצרה שבט נהדר וגדול. אישה אחת שלא חיכתה לנאצים ועוזריהם, ולקחה את ילדיה הקטנים ועלתה לבנות מדינה. אשה אחת!.

אמי יושבת במרכז, והיא האחרונה מחמשת אחיה, חיה וזוכרת הכל.

לצידה של סבתא שרה בתמונה למעלה על השולחן צילום קטן במסגרת לבנה של נכדתה האהובה רותי, בת בתה הבכורה חנה, אחות אמי, ובת דודתי היקרה. רותי ארגנה את המסיבה היום. אף היא יושבת במרכז לצד בעלה ואמי