כל דיבור פותח הוא צינור בנשמה מעין אותו התוכן שהדיבור חצוב משם.

על כן כל דיבור של תורה חכמה ומוסר,

קל וחומר של דבקות עליונה טהורה ומושכלת ביחודים עליונים,

פותח פתח של קדושה מפולשת.

וגלי הנפש הרוחניים הומים ומתנועעים תמיד מכוחו של הרעדת הדיבור.

ודיבור בטל, וקל וחומר גרוע מאוס ואסור,

פותח הוא גם הוא את הצינור המזוהם של הנפש,

והמוני גלים רועשים של רפש וטיט הולכים ופועלים,

עד אשר יעבור רוח טוב וישוכו.

                                                                 הרב קוק

הדיבור אינו מסתכם במילים הנאמרות כלפי חוץ. הדיבור יוצר הד פנימי בנפש. כל דיבור מעורר כוחות נשיים בדמותו. אם המלים יפות וחיוביות הרי שרצונות טובים מתעוררים ואם המילים קשות ומוערות הן מעוררות תכונות שפלות. דיבור סתמי וכמובן דיבורם מאוסים ורעים פוגעים לא רק בנזק לזולת או ה"זיהום הסביבתי" שבהם. הפגיעה המרכזית היא שהם מקימים מרבצם כוחות שפלים והרסניים שקיימים בנפש ודוחפים אותם לפועל.

כל דיבור הוא כמו מפתח. דיבור של מוסר או של תורה וחוכמה פותח פתח ומוציא מ"חדרים" נעלמים בנפש את תכולתם החיובית והקדושה. כשם שבאופן פיזי הדיבור יוצר הרעדה של מיתרי הקול כך במקביל הדיבור יוצר הרעדה של מיתרי הלב..