מסיפורי שוק רחובות/ דודי רצם.
                           "ליסטים בשוק"
 כתבתי לא מעט  פוסטים על השוק ועל חוויותיי מזווית שונות... הפעם בחרתי בנושא מובהק וידוע לכלל הציבור.בצעירותי, עבדתי עם אבי אליהו רצם ז"ל ואחי אהרון הגדול ממני מהם למדתי על בוריה את התורה.לכאורה, נשמע מגוחך מה כבר יש לדעת על השוק! אך מסתבר, היא משלבת הרבה חוכמת חיים...מהם למדתי גם על הנושא אותו אני מספר לכם מראות עיני כשחוויתי זאת - "ליסטים בשוק".כמו בכול עת נושא הגנבות מקבל חשיבות מיוחדת במיוחד כשישנו לחץ של קונים בו זמנית.עבור זה משפחתי פתחה לעצמה קודים שדרכם העברנו מסרים בינינו... מה לעשות ! חלק קטן של אנשים לא עמדו בפיתוי לאור השפע, הצפיפות וההזדמנויות שנוצרו מבלי שיתפסו.ישנן לא מעת סיבות לגניבות ואינני  מתיימר להיות פסיכולוג  לכן מה שידוע לכלל שהגורמים הם: עוני,קלפטומניה, חמדנות/ נבזות ועוד כהנה וכהנה ... אין מתפקידי לשפוט אדם, אך זכותי לשמור על פרנסתי שתמיד עומדת לנגד עיני.לאחר זיהוי ודאי תחת תצפיות ממושכת על אופן הביצוע או השיטה וביסוס חששות ניתנו כינוי לזיהוי מהיר: "דאיר באלק ! הדה,שורלו ", תרגום מעיראקית,  תיזהר זה העבודה שלו/שלה, (המזכיר  מעקב של משטרה סמויה)ללא ספק ישנם כאלה שלא צלחה ידנו לגלותם.כאן,ברצוני לספר על ארבע  דמויות שונות ועל הדרך בם טופלו מאצבע- נו,נו,נו...ועד חינוך בסגנון  רוכלי השוק.
גורגי :"אללה כרים", כך נהגו לכנותו  בשל צעקתו שהפכה לסימן הכר שלו, איש  מבוגר יליד אוזבקיסטן, כבן שבעים פלוס עוטה עליו זקן לבן, גופו חסון וגוצי ניכר שהיה  מתאבק בצעירותו,  השמועה אומרת: גורג' ישב בכלא בסיביר מספיק שנים טובות על עבירות רכוש ואלימות ...הגיע לארץ  בגיל מאוחר יחסית והוא אינו  שולט בשפה העבריתטיפוס לא נעים בכל המובנים...האבסורד! לא  היה חסר לו כסף, משום שהוא  היה ידוע כמלווה בריבית קצוצה. תחביבו היה לגונב ירקות ופירות  בו בשעה שהירקנים חלקם אינם שמים לב למרות שלחלק העלימו עין בדיוק כמוני.הייתה לו הנאה מרובה כשהוא היה אוסף ירקות מאחרים ומעמיס על סלים גדולים( "ציפור קטנה" לחשה לנו שהיה מוכר בשכונה שלו) בקיצור ממזר לא קטן, הרבה לא רצו להתעמת עמו משום שנשא עמו  סכין בדרך קבע מתוך הרגל  של הישרדות שרכש בסיבר.למזלי, בדוכני היה חומד בשניים שלושה קולרבי ונזקיי היו מזערhים.באחד הימים כשהוא התקרב לקולרבי מיד עמד והמתין לשעת כושר בכדי לבצע זממו, החלטתי די! ולנסות טקטיקה אחרת עם לא מעת חששות...ישר הרמתי שתי יחידות יפות של קולרבי ולפני  שחשב לגשת לפעולה אמרתי: "גורגי, כך ממני מתנה, לא צריך לקחת לבד אני אתן לך כל פעם שניים", לרגע  היה מופתע  מהגישה! אמר: "תודה בקול  פגוע, אני לא צריך מתנה, מה! גורגי אין כסף לקנות?".מסתבר שהצלחתי לגעת ב"גיד אכילס" שלו והוא :"כבודו האבוד של... גורגי".וראו איזה פלא! יותר לא לקח ממני קולרבי, כנראה פגעתי גם בהנאת הלקיחה ללא רשות.חלפו ימים ושנים ויום אחד נכנס גורגי' לדוכני חשבתי: "נו !מה עכשיו? האם חזר לסורו"?להפתעתי, נישקני על לחיי וחיבקני חזק אל חיקו, אמר:" סליחה שלקחתי ממך בלי רשות כל הזמן, כשדמעות מעיניו זולגות, האיש פשוט רצה לכפר על עוונותיו וסיים כהרגלו: "אללה כרים". מסתבר, גורגי'  היה חולה מאוד וימיו היו ספורים, חזר לארץ מולדתו שם נפטר יהי זכרו ברוך למרות...                                    "איש האופניים עם כובע הקסמים"מטבע הדברים מבוגרים הם אוכלוסייה חשובה שמגיעים לערוך את קניותיהם בשוק בשל היכולת להתמקח למצוא מבחר גדול של ירקות ופירות במחירים זולים.לפני שנים רבות היה לי "לקוח"  כבן 70 ושמו נ.ב מגיע עם אופניים מימי אנו בנו, הייתה לו שיטת גניבה של ירקות  קבועה ונאיבית אך לזכותו ייאמר, מאוד מקורית.הוא היה חובש כובע  גדול על ראשו וכשהיה עומד ליד שולחן המלפפונים והעגבניות היה מסיר את כובעו בצורה טבעית ומביט אנה ואנה, בתקווה שלא נשגיח לרגע.נ.ב היה מכניס את המלפפון או את העגבנייה לכובעו והופ ! חיש כובעו טפח והונח על ראשו וכך היה יוצא בידיים ריקות אך עמוס שלל לכיוון האופניים הנאמנות שחונות בצד.נ.ב היה מניח בתוך שקית ניילון בצבע שחור ולתוכו את הירקות שגזל.בדרך כלל! הייתי מעלים עין תחילה בהוראת אבי ואחר כך לשיקולי... בכל זאת הוא היה מבוגר שידו אינה משגת לשלם בעבור הירקות.באחד הימים מחירי העגבניות הרקיעו שחקים עקב נזקי מזג האוויר.לא היה פשוט למכור עגבניות במחיר גבוהה, והנה -היי הופ, מי מופיע? נ.ב  בכבודו ובעצמו.כמובן לא יוותר על הרגליו ולבטח עלית המחירים... לא מעניינת אותו. כמובן שטקס הכובע חזר על עצמו, אסף באיפוק ובסבלנות אל כובעו עגבניות כמות בלתי מבוטלת, כשני קילוגרם וצעד לאופניו ואני... בעקבותיו.בהזדמנות הראשונה כשהוא לא היה ליד האופניים, הוצאתי כמעט את כל העגבניות מהשקית השחורההנחתי לו פתק כתוב ובאדום! : "מצטער היום  תקבל רק שתי עגבניות".                                 "אשת הפטריות"באחד הימים הגיעה אישה עם בעלה  לקנות בדוכן, האישה לקחה נבטים, אספרגוס וקופסת פטריות, נגשה אליי לשלם, במקרה הבחנתי שאת סלסלת הפטריות שלשלה לתוך העגלה כאשר בעלה המסכן  מסמן לי מאחורי גבה שיש פטריות בעגלה ועם ידו הניח על פיו וחיבר את כפות ידיו ביחד לאות בקשה עם סימון שהוא יחזור אלי, הבנתי מהר שישנה בעיה עם האישה ולכן לא הוספתי את קופסת פטריות לחשבון.כעבור עשר דקות שב בעלה והתנצל על מעשיה של רעייתו  שילם את  ההפרש ואמר: " היא בטיפול פסיכולוגי, סובלת מקלפטומניה.וכך בכל פעם שערכו  קניות בשוק האישה הייתה לוקחת.. והבעל היה שב לשלם.במשך הזמן הוא הופיע לבד לקניות, ושנינו כבר לא דברנו על זה.                                   "איש הטלפון"אדם צעיר כבן שלושים גבוה ונאה ונראה מסודר, היה מגיע עם עגלה ואוסף לאט מהרגיל ירקות לתוך שקיות ומניח באופן טבעי לתוך העגלה מתעכב מעט תוך פעולות הסחה ע"י החזקת טלפון סולארי ומתחיל לנהל עם עצמו מונולוג בטלפון, כמובן  את החשבון הוא לא משלם כי הוא  היה "שקוע" בשיחה וזה כל התרגיל וכך עקץ ירקנים.אצלי פעם קנה פסיפלורה וניסה באותה שיטה, כשהערתי לו  ששכח לשלם אמר:" לא שמתי לב הייתי עסוק בשיחה וזה גלש"-הפעם לא צלחה דרכו.באחד הימים הוא קנה מהשכן שלידי ועשה את תרגיל הידוע... העמיס עגלה גדולה ועשירה במבחר גדול של ירקות, לצערו, הבחנתי בעוד מועד ועקבתי אחריו מבלי לעורר את חשדו כמו: "אמיל הבלש". כשהוא כמעט יצא מטווח עין לאזור בטוח, הגחתי מלפניו עם טלפון על אוזני, אחזתי בזרועו  מבלי להביט בפניו עשיתי  את עצמי כמוהו מדבר בטלפון ובעדינות רמזתי בקריצת עין סימן עבורו לגשת לשלם מהיכן ש"קנה" כי- קלטנו אותו.מיותר לציין ששמונים אחוז ממה שהוא אסף לעגלה החזיר לירקן כי המחירים היו יקרים  עבורו, אמר: "שרעייתו אמר לו שלא צריך הרבה  ירקות והוא רק נסחף".ניגשתי אליו בשקט ואמרתי: "בפעם הבאה תעביר את הטלפון לרטט שלא יפריעו לך לשלם על הקניה".                                    "הכייס המסכן "ישנם כייסים מקצוענים אתם אנחנו בבעיית זיהוי אך את נרקומנים קל יחסית לזהותם בכל מקום שישנם התקהלות וצפיפות כגון: אוטובוס, קניון, בשווקים ועוד...זאת הזדמנות לפעולה.באחד מהימים בחור נרקומן, לא מוכר, נראה ממוצא רוסי לפי מבטא דיבורו כמו כן הליכתו ומראהו  סיפקו את הנתונים בפני מי אנו עומדים והוא את מזלו-נסה אצלנו.המטרה נבחרה והבחור עקב אחר קרבן זקן שחמד בארנקו  ע"י קודים בין הסוחרים הבנו שהוא הולך לפעול, יתר הסוחרים עקבו אחר תנועותיו וחיכו כשהוא יכה ויהלום ואז...יחטוף. לפתע, נשמעה זעקה: "גנב ! גנב !" והגנב רץ  במקרה לכיווני  ולקראתי ובעקבותיו דלקו לקוחות וסוחרים. אינני יודע כיצד רגלי  זזה ומבלי להתכוון נגעה ברגלו של הגנב תוך כדי ריצת אמוק שגרמה למעידתו ומנוסתו המטורפת נבלמה. "המסכן"  ונחבל כלות וכמובן הארנק נשמט מידו מיד הייתה המולה סביבו והכייס המבוהל קיבל שעור מאלף  בנוסף סדרת חינוך עניינית נוסח שוק.שנאמר "ובאו על סיפוקם".ל"שמחתו"! הכייס עבר לאחר כבוד לניידת, להמשך טיפולם של אנשי החוק, שיצטרכו מן הסתם לשלוח אותו לרופא שיניים .ולכם ידידי  בעיקר החמדנים והגזלנים, בקשה לי אליכם :" אנא חשבו היטב לפני מעללכם, המצב לאחרונה אינו שפיר ואין באפשרותנו לספוג הפסדים אבודים.למרות שלפעמיים אנו עוצמים עיניים במקרים מסוימים... יש גבול לספיגה!לא יקרה דבר אם לא יהיה על שולחנכם: אננס,בננות ושאר הירקות... שלא שלמתם עבורם אפילו לא שקל אחד.דעו לכם, הטכנולוגיה התקדמה והיא הגיעה לדוכנים מהר.כך שלפעם הבאה כשתעזו! תהיו יותר יצירתיים",כדי שגם אנו נשתפר ונתייעל.
מצורף איור:  "לא ינום ולא ישן שומר ישראל".בפרצופו של השומר מופיע משולש אזהרה ומטרתו הייתה-להרתיע. בידו הימנית אחז פעמון אזעקה עתיק, ברגע שהייתה אזעקה! חיש הופעל צליל הישועה בידו השמאלית החזיק פנס רחוב שכבה לאחר מרדף מוצלח, בזכות אורו שדלק ! נתפס הגנב.עונשו היה מידי, רגלו הדוקרנית של השומר בעטה... והשאירה סימנים כאובים כפי ש"הכייס המסכן מהסיפור", חש במנוסתו  את זעם הרוכלים.
כל הזכויות שמורות לדודי רצם.