
אחרי הפוסט האחרון שהרגיש לי כמו יין משובח, החלטתי לכתוב גם אחד, ככה ככה, לא טוב כל כך, אתם מבינים שבשביל זה אני חייב להתאמץ ממש, שלי יצא לא טוב ? מה אני ? סתם ברנש ??? הרי כבר מהרגע שאני עושה on במחשב, אני מרגיש שעומד להתפרץ ממני "הכותב", והכתיבה המשובחת שמתובלת בחרוזים, תופשת כיוון מאליה, בחיי... באלו המילים... ותוך כדי שהמילים מתחילות להשתולל חופשי, מתגבש לו רעיון מרכזי והופך מדמיוני למוחשי, ואני בעצמי מתחיל להתמלא בסקרנות של חתול, לדעת להיכן זה יתגלגל, מה יוליד התעלול... לפעמים יוצאים לי פוסטים כל כך מתוחכמים, שרק להבין אותם לוקח לי בעצמי כמה ימים. ולפעמים הכל ברור, המסר, הנושא המרכזי, ואז אני חושב אם להשאיר אותו או למחוץ עם עכוזי... רק על דבר אחד אני מקפיד להקפיד, על החרוזים, שעליהם אני שומר תמיד, הנה תראו דוגמא איך בקטע הזה אני צפוי, אני מקנח בחרוז, ומי שלא יבין... זב"שו...
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז למה לעזאזל הכל מצליח לי כל כך ?
לפעמים אני מנסה לכתוב רק טובה,
להיות צדיק עם נשמה,
לברך ולבשר בשורה -
להעניק רק רוך ואהבה:
ואז כשאני פותח ת'פה בנאום לאומה-
יוצאת לי משם רק אשפה!
ובנוגע לחרוז המסתורי
זה האחרון שכתבת,הסופי והמסתורי?
כולם יודעים מהו זבש"ו למעשה:
"זה-בינוני-שוב-ונסה"...