0

המאדאם של הפואטיקה

15 תגובות   יום שבת, 15/10/11, 14:14

''

 

רק היום נודע לי שהיא כבר איננה. ומוזר מאד שלא הצלחתי להרגיש את זה. בדרך כלל האינטואיציות שלי מדויקות.

שני אנשים מפעמים בכל מילה שאני כותבת. מאנישים אותן כאילו היו רקדניות מחוללות בקופסת תכשיטים עתיקה.

האחד הוא יהונתן גפן, שהוא נושא לפוסט בפני עצמו.

השניה, או נכון יותר לומר הגדולה מכולם, אמנית הנאום והמילים, המאדאם של הפואטיקה....עדנה לוין.

עדנה לוין היתה המורה שלי לספרות בתיכון.

יש לציין שהייתי תלמידה די מורכבת...שלא ממש זכו לראות אותי הרבה בכיתה. הייתי מבלה עם בן זוגי האנגלי המסוקס רוב שעות היום ומגיעה לבית הספר לרוב, למבחנים. הציונים שלי היו מצויינים ולכן לא ממש שמתי לב לכל מה שאמרו מסביב הורים/ מורים/ חברות /ים.....

השיעורים היחידים שלא הסכמתי להפסיד, שדבקתי בהם והפיחו בי אויר לנשימה , היו השיעורים שלה. של עדנה לוין. המורה שלי לספרות.

הקשבתי לה בהערצה...קיסרית של מילים...חכמה כל כך, יפה, אסרטיבית שזה לא לתאר. היא גרמה לי להתאהב במילים האלה שלה, לנסות להשתמש בהן, להפוך אותן לאהבה....

עד היום אני שומרת על "אבא גוריו" ועל "החטא ועונשו" ממורקרים במארקר צהוב....מנציחים בזהב את כל ההתלהבות שהיתה לה בקול, היכולת הזאת שלה לגרום לי להבין שהמילים האלה שלה הן צורך קיומי עבורי. אויר.

היא היתה מין גורו שסיפק לי תשובות...תשובות קסומות לכל השאלות שלי...דרך נדירה היתה לה לייפות ולברוא לי כל תשובה ממילים רק שלה, כאלה שאי אפשר היה לשייך למישהו אחר. הכי מיוחדות.

בזכותה התחלתי לכתוב ומאז אני יולדת את המילים בלי שליטה...כמו נשימה....מילים נוצצות....מרפאות...המילים שלימדה אותי עדנה לוין....היכולת ליצור בהן....יכולת בריאה. אלוהית.

ורבליות מטורפת וגאונית שמרכיבה כל תא בגוף שלי , שמעצבת כל פירסום שלי.....

לעיתים קוראת מילים שלי ולא ממש זוכרת שאני כתבתי אותן....יחד עם זאת, מזהה אותה בכולן...בכולי....

שנים שלא שמעתי ממנה.

לפני חמש שנים בערך הופעתי ביומולדת של הנכדה שלה. היה מפגש מרגש. חיבור כל כך טיבעי ומיוחד.

קמתי הבוקר והרגשתי צורך מטורף לדבר איתה, לשתף אותה במה שאני כותבת....היא הרי חלק כל כך בסיסי בכל מילה שאני יולדת....

ידעתי שהיא ניהלה את התיכון וחשבתי שאני בטח אמצא אותה בפייסבוק או לפחות בגוגל.

התרגשתי...כבר ראיתי את שתינו באיזה בית קפה....מחליפות מילים.....צוחקות את עצמנו לדעת....

ואז קפצה לי בעיניים הידיעה:

"משפחת קציר התייחדה ביום ראשון ,7.6.08 עם זכרה של מנהלת קרית החינוך קציר ברחובות, עדנה לוין ז"ל. נציגי עירייה, משרד החינוך, משפחה , חברים, מורים ומנהלים באו לזכור ולהזכיר את עדנה, לספר במקצת על 38 שנות עבודתה בקציר, על אישיותה הסוחפת, הכובשת, על מנהיגותה, נחישותה ועוצמתה. תקצר היריעה מלהרחיב.

עדנה הגיעה לקציר בשנת 1970, עם הקמתו של בית הספר, מורה צעירה בת 22 , לאט ובהתמדה בלטה במנהיגותה. בית הספר גדל והיא עלתה וגדלה יחד עמו עד שטיפסה והגיעה לפסגה. מורי בית הספר לדורותיהם, שעבדו עמה במשך השנים סיפרו כל אחד על הקשר המיוחד לעדנה, על אנושיותה הרבה ,

על יכולתה המרשימה לקדם את בית הספר להישגים רבים."....

 

קיסרית המילים שלי, נפטרה לפני שלוש שנים...כל כך צעירה...כל כך מיוחדת.....כל כך ענקית... ואני כל כך מצטערת שלא הספקתי.....

אוהבת אותך מלכה שאת.

בטוחה שאת שם למעלה מלבישה במילים האלה, שהן כל כך שלך, את כל המלאכים.....

והבוקר הזה הוא הבוקר בו גם המילים שלי מזילות דימעה....

דרג את התוכן: