החיים היפים לפעמים מעייפים.........
פוסטים פופולאריים
-
ערב יום השואה..........
16/4/12 | 823 צפיות
-
ועוד שנה עברה..........
6/4/13 | 612 צפיות
-
ארטור - דן בנייה סרי
9/1/12 | 921 צפיות
-
מעושרות....
31/10/11 | 948 צפיות
-
לפעמים אנ'לא בטוחה איפה אנחנו חיים...........
24/3/11 | 887 צפיות
-
אוואטר..........
7/3/10 | 746 צפיות
פוסטים אחרונים
- אז מה אם אני צופה ב................ 26/5/13
- ברחוב האחיות השחורות / צ'יקה אוניגווה.......... 2/5/13
- ועוד שנה עברה.......... 6/4/13
- תמונות קצרות / שלומית רינת 25/12/12
- למה הצליח המנדט......... 18/12/12
- הפלאפון נתקע ומעלה הרהורים קיומיים........ 2/12/12
לא מבינה...........
את כל האנשים שמבקרים כל כך בחריפות את עיסקת שליט. מכל כיוון צועקים ומתרגזים..... לא צריך לשחרר כל כך הרבה מרצחים עבור חייל אחד. תקדים, צועקים לי מכל עבר. את לא מבינה, נתניהו הביא אסון על ישראל, כל כך הרבה מבינים, כל כך הרבה בטחוניסטים ואף לא בן אנוש אחד........ אף לא אחד שיעצור רגע ויאמר: נכון, צער גדול אני מצטער על הצורך לשחרר כל כך הרבה מרצחים, לבי לבי עם המשפחות ששכלו את יקיריהן ועכשיו עיניהן כלות וליבן נחמץ כשהאחראים לכך חוזרים אל חיק משפחותיהם שלהם, אבל..... וה"אבל" כואב מאד. זה "אבל" שאין לאיש זולת ראש הממשלה שנושא באחריות לשחרורם של המרצחים ולהשבתו של שליט הזכות לאמרו. זה "אבל" קשה מנשוא, שאומר - בין אם ישוחררו ובין אם ימשיכו לחיות על חשבון משלם המסים הישראלי בתנאים לא רעים כלל ועיקר, יקיריכם שנרצחו באכזריות רבה לא יושבו לחיים. והשאלה היחידה היא האם נכון להניח לחייל שנשלח על ידי מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל למען הגנת ישראל למות לשם עקרון. ואני חושבת שלא. ואיני מתיימרת לרגע לחוש, להעמיד עצמי במקום הקשה והנורא הזה של המשפחות הנפגעות. אבל אני מנסה להעמיד עצמי במקום שבו היו במשך 5 שנים ארוכות וקשות ומייסרות הוריו של גלעד. ומהמקום הזה אני מדברת. מהרגש. ומהמקום הזה דיברו כל כך רבים. ומהמקום הזה מאז שנודע על חתימת העיסקה מדברים כל כך אחרת. אי אפשר לרצות את כולם. אי אפשר להיות בסדר עם כולם. תמיד יהיה אחד שייפגע. אבל השאלה אותה אין מעיזים לשאול בקול רם ואותה אני לא שומעת מסביבי בים ההתלהמות היא האם צריך להמשיך להאכיל את מפלצת היגון והשכול במתים נוספים למען העקרון? האם נכון להתנהל מתוך התבצרות, בשם המתים במקום בשם החיים? אני בוחרת בחיים. אני בוחרת בחופש. אני בוחרת לא לכוון עצמי למציאות קשה ושחורה, אלא להאמין במציאות טובה יותר ולפעול על פי זה. יש שמכנים אותי תמהונית. רבים אחרים מכנים אותי נאיבית. והרוב המכריע מכנה אותי שמאלנית תבוסתנית שחיה בלהלהלנד. אני מעדיפה להאמין שהאנשים הם אנשים רודפי שלום ושקט בכללותם, שרוצים, כמוני, לראות את ילדיהם ונכדיהם חיים בשלום ובשלווה, ועושים הכל לשם כך, גם אם זה אומר לזכור את המתים אבל לקדש את החיים. אני שמחה בכל לבי עם משפחת שליט על בשורת שחרורו ומייחלת לראותו בבית, בריא ושלם, מתחיל את המסע הלא פשוט והלא ממש קצר לשיבתו לחיים נורמליים. זה המאפיין אותנו כחברה - עקרון ה"ערבות ההדדית" שמתקיים בעיסקת שחרורו הלכה למעשה.
|
תגובות אחרונות
-
shabat shalom
בתגובה על אז מה אם אני צופה ב................
-
shabat shalom
בתגובה על ברחוב האחיות השחורות / צ'יקה אוניגווה..........
-
הנוקד
בתגובה על למה הצליח המנדט.........
-
shabat shalom
בתגובה על פיליפ רוזנאו / שעת חסד
-
ron-coaching
בתגובה על אלמוג בהר...........
-
shabat shalom
בתגובה על באמת/ ש. שלום
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זוכרת את תמונת המחבל מהלינץ' ברמאללה מניף כפות ידיים אדומות מדם החייל הישראלי אותו טבח שניות קודם לכן?... גם הזבל האנושי הזה משוחרר... אני מציע לך להנמיך את הווליום של צהלתך, כי אין זה יום שמח (פרט למשפחת שליט, ובצדק), וכי עניין "הערבות ההדדית" הנישאת בפי כל, יתפוגג לאחר הפיגוע הבא (בתפילה שלא יבוא).
ואף לא בן אנוש אחד........
אף לא בן אנוש אחד בין מתנגדייך - ז"א שמי שלא חושב כמוך הוא לא אנושי. לא יכול להיות שיש לו סיבה - אם הוא מתנגד הוא לא אנושי.
אף לא אחד שיעצור רגע ויאמר: נכון, צער גדול אני מצטער על הצורך לשחרר כל כך הרבה מרצחים, לבי לבי עם המשפחות ששכלו את יקיריהן ועכשיו עיניהן כלות וליבן נחמץ כשהאחראים לכך חוזרים אל חיק משפחותיהם שלהם, אבל.....
שוב, כאילו זו הסיבה להתנגדות. כי לא רוצים שהרוצחים יחזרו למשפחה שלהם. אמרת שאת יודעת שזו לא הסיבה - מה שהופך את המשפט הזה (ואחרים) ליותר חמור - כי את ביודעין מסלפת את הדעה של הצד השני.
בין אם ישוחררו ובין אם ימשיכו לחיות על חשבון משלם המסים הישראלי בתנאים לא רעים כלל ועיקר, יקיריכם שנרצחו באכזריות רבה לא יושבו לחיים.
אותו הדבר. זו לא הסיבה להתנגדות בכלל. וטענת שאת יודעת את זה.
והשאלה היחידה היא האם נכון להניח לחייל שנשלח על ידי מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל למען הגנת ישראל למות לשם עקרון.
ועכשיו את זה. "למות לשם עקרון". לא לשם הצלת חיים (אולי) של רבים יותר. לא לשם הגנה על המדינה. סתם לשם עיקרון. איזה רעים את עושה אותנו... חוסר אמפטייה, חוסר אנושיות, בשביל עיקרון חסר משמעות אנחנו מסכנים חיים של אדם אחר. באמת לא ברור איך מישהו יכול לחשוב כמונו.
תמיד יהיה אחד שייפגע.
נכון. תמיד מישהו יפגע. אז בואי נמזער את הניפגעים. בואי, עם כל הקושי, נמזער את המתים. לא נעדיף אדם אחד על פני רבים.
אבל השאלה אותה אין מעיזים לשאול בקול רם ואותה אני לא שומעת מסביבי בים ההתלהמות היא האם צריך להמשיך להאכיל את מפלצת היגון והשכול במתים נוספים למען העקרון? האם נכון להתנהל מתוך התבצרות, בשם המתים במקום בשם החיים?
שוב, "מפלצת היגון", "למען העיקרון", "בשם המתים במקום בשם החיים". כאילו זו הסיבה. איזו דליגיטימציה את עושה לאנשים שלא חושבים כמוך. כאילו הם מוכנים להרג אדם חי כדי לשמור על משהו לא מוחשי (הכבוד?) של אדם מת. ושוב, אמרת שאת יודעת שזו לא הסיבה להתנגדות, אז הכתיבה כאן היא שיקרית? היא באה לבלבל אנשים מהאמת? באה לזלזל בדיעה של המתנגדים לך? לסלף אותה כדי שתיראי צודקת יותר? אה, לא - סתם "טעות קולמוס".
אני בוחרת בחיים.
אם "את בוחרת בחיים", אז אלה שמתנגדים לך "בוחרים נגד החיים"? בעד מוות? לא יכול להיות שגם הם בוחרים בחיים, פשוט בחיים של יותר אנשים על חשבון סיכון של אדם אחד, ואת בוחרת בחיים של אדם אחד על חשבון אנשים רבים? שבעצם את בוחרת במוות? לא, ברור - את בוחרת בחיים, חיים זה טוב, ולכן מי שמתנגד לך הוא רע ואי אפשר להבין אותו בכלל.
גם אם זה אומר לזכור את המתים אבל לקדש את החיים.
שוב...
ממש טעות קולמוס. מאוד עיקבית טעות הקולמוס שלך.
את פשוט כותבת דברים לא נכונים !
הרבה מאוד תומכים במהלך (היום פורסם ש 75% תומכים)
ואלו שמבקרים את העסקה "מתרגזים" "צועקים" ?!
מי צועק ומי מתרגז , לכי ובדקי מי הם המשוחררים והאם בכוונת להמשיך לחטוף ולרצוח (ילדים תינוקות משפחות - לא חיילים!)
התקשורת נזכרה מאוחר מדי להזכיר ולדווח מיהם הם האסירים הפוטנציאלים לשחרור ..
כנראה בגלל האג'נדה שלה ..
באיזו עוד מדינה בעולם היום מחליפים חייל ברוצחים ?!
רוצחים !! טרוריסטים ! לא לוחמים או חיילים אחרים !
כנראה שלא בררת מספיק ...
מי שלא חושב כמוך הוא מתלהם ,את כמובן אינטלגנטית ונעימה ... אני קורה לזה "יפת נפש" ..
שמענו על החרטה הזו ...
___________________
אה, ברור, זה הרי הכי הגיוני, את אומרת שאת נמצאת במיעוט, כלומר הרוב לא מסכים לעסקה, אותו רוב שגם בחר את ביבי נתניהו, שבלי למצמץ החליט החלטה לשחרר אלף מחבלים רצחניים על פי דעת מיעוט ותוך צפצוף ארוך על הרוב שבחר בו, ובכל זאת, בדרך פלא, דריכת רצון המיעוט הרעשני על רצון הרוב יחזיר את האמון במערכת ואת תחושת הלכידות.
הכי הגיוני, סביר וטבעי.
"קדושת החיים של חייל אחד היא מעל הכל בעיניי"
וואו, עוד סיסמה שפשוט אמרת בלי להבין.
קדושת החיים של חייל היא מעל הכל? סבבה! אז תפסיקי לאמן חיילים (יש חיילים שמתים באימון!), תפסיקי לתת לחיילים לשמור על הגבול (אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ושאר החיילים שהיו איתם נהרגו בזמן שמירה על הגבול), תפסיקי לתת לחיילים לנהוג (כמה חיילים מתים בתאונות דרכים?) ולעולם, אבל לעולם אל תבקשי מחיילים להתקיף משהו או להסתער על מישהו.
הרי את אומרת ש"החיים של חייל אחד היא מעל הכל". מעל הכל. מעל החיים שלך, מעל הקיום של המדינה. פשוט מעל הכל. הפכת חיילים מאנשים שתפקידם לסכן את חייהם למען המדינה לאנשים שתפקיד המדינה לדאוג שהם לא ימותו וייהי מה, אפילו על חשבון חיי אחרים.
כמובן שאת לא חושבת את זה (אני מקווה...). אבל שוב הפרחת סיסמה בלי לחשוב (או בלי להבין אותה). סיסמה שלא באמת נכונה כדי לשכנע אנשים (ואת עצמך) בדעתך. אחלה.
בתי הקברות אכן מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. וגם באימפריות שקרסו, חברות שפשטו את הרגל, אנשים שמתו ומבצעים שפישלו בגלל המחסור באותם אנשים ללא תחליף.
ישנם אנשי מפתח - אנשים שמשנים את מסלול הדברים דרסטית. ליצחק רבין לא היה תחליף בנוגע לשלום. ואכן הוא מת והשלום כשל. במרמרה היה אדם אחד - חייל כוחות מיוחדים אמריקאי - שאחראי בעצמו להתנגדות הרבה לחיילים. הוא אימן את הפעילים בלחימה, והוא גם זה שתפס את החיילים שעלו לסיפון, הוריד מהם את הנשק ולקח אותם לבטן הספינה. הוא כבר היה בעבר בכלא הישראלי ושוחרר (לא בעיסקת שבויים, סתם שוחרר כי הוא אמריקאי). תראי לעצמך שהוא לא היה משוחרר. תארי לעצמך שהוא לא היה שם - איזה הבדל אדיר היה יכול להיות (לטוב או לרע - אבל משמעותית פחות התנגדות לחיילים. מן הסתם גם פחות הרוגים אם לא היו לוקחים את החיילים הללו לבטן האונייה)
גם ערבות הדדית - גם היא זורמת לשני הכיוונים. מה עם הערבות לשאר העם שמסכן עכשיו את חייו בשביל גלעד. אזרחים מסכנים את חייהם לחייל. ערבות הדדית - כל אדם במשך כמה שנים מחייו מסכן את חייו בשביל להגן על השאר. וכשהוא מסיים זה תפקידם של אחרים לסכן את חייהם בשבילו ובשביל משפחתו. ערבות הדדית. עכשיו את אומרת "זה אולי נכון, חוץ מאשר לגלעד". הרסת את הערבות ההדדית.
אולי את חושבת שזה ראוי, אבל טענת משהו חזק יותר - ש"את לא מבינה בכלל את המתנגדים". לא שאת לא מסכימה איתם - שאת לא מבינה אותם ושהתנגדותם טיפשית וחסרת הגיון. זה מה שטענת. ועל זה אנשים עונים לך. את מכירה את הציור הזה של חייל צה"ל מגן על משפחה של אזרחים מאחוריו (זה עם חייל חאמס עם משפחה של אזרחים לפניו...)? את רוצה להפוך את התמונה הזו - את רוצה לשים את האזרחים בסכנה כדי להציל חיי חייל.
בכלל, את מפריחה סיסמאות כאילו זה הופך אותך לצודקת. לא ברור לי שאת בכלל מבינה אותן.
הנה עוד נקודה למחשבה. 5 שנים לא התקדם כלום בנוגע לגלעד שליט. פתאום יש מחאה חברתית וביבי מרגיש לחץ על הכיסא שלו... והופ! באופן קסום המחיר שהיה כבד מדי במשך שנים הוא לא כזה נורא. איזה מזל אדיר יש לו, הא?
כשהפציצו את הכור בעירק - ההנחה המבצעית היתה ש- 2 מטוסים יופלו. ש- 4 חיילים ימותו באותו הממבצע. במזל זה לא קרה, אבל המנהיגים ששלחו אותם החליטו שלאבד 4 חיילים בשביל להפציץ את הכור זה מחיר שיש לשלם. כי זה מה שעושים עם חיילים - מסכנים אותם באופן קבוע. בין אם זה במבצע, בין אם זה בשמירה על הגבול ובין אם זה כששולחים אותם לנהיגה ארוכה בלילה כדי להעביר מכשיר קשר לתיקון. מסכנים את חייהם (יותר או פחות) בשביל להגן על חיינו (יותר או פחות). נכון, עובדים קשה כדי למזער את הסכנה הזו, אבל לא מבטלים את המשימות שלהם.
אז תגידי לי - במה שונה גלעד? עד כמה מותר לשיטתך לסכן חיי חיילים בשביל אזרחים? האם להגיד לפלוגת חיילים להסתער על גבעה מבוצרת זה "חוסר ערבות הדדית" לשיטתך? או שגלעד שונה רק כי את יודעת מי הוא, וכי כל החברים שלך אומרים "יו! מזה צריך לשחרר אותו!"
לטענתי, כל המומחים האלו שוים לת..
עובדה שיש כאלו מביניהם שמסכימים וכאלו שמתנגדים.
זה בכלל לא משהו מקצעי. זוהי הערכתם וזו שווה להערכה של כל אחד מתושבי המדינה.
ואני מכיר לא רע את (חוסר) יכולתה של המדינה בנושאים הללו.
יש לנו ניסיון ארוך עם עיסקאות שבויים שהסבו לנו המון פיגועים. אנחנו יודעים בוודאות אילו פיגועים בוצעו על ידי או בהשראת משוחררי עיסקאות. בגלל זה אני רותח מזעם.
גם אם יבואו מיטב המומחים כביכול במדינה, ויטענו שזו עיסקה טובה (אגב גם אלו לא טענו כך - הם טענו שזו עיסקה קשה. רק שנסתדר. ואני לא מאמין להם. אין ל"להסתדר" הזה שום ביסוס או אחיזה במציאות) גם אז לא אקבל את דעתם.
עובדה שמדינות כמו ארצות הברית ואחרות מנהלות מדיניות של לא לשאת עם ארגוני טרור. בכלל. אפילו שהטאליבן דורש כמעט כלום בעבור שבוי אמריקאי (בהשוואה למה שהסכמנו לתת לחמאס). ואת הרי לא חושבת שאנחנו הישראלים מבינים טוב יותר.
עובדה שראש המוסד היוצא - מאיר דגן שהיה אחד מראשי המוסד המוצלחים ביותר, אם לא המוצלח שבהם ויובל דיסקין ראש השב"כ הקודם התנגדו בכל תוקף לעיסקה שהיתה בתנאים טובים יותר לישראל מאשר העיסקה שנחתמה.
אז אל תבני על כביכול "מומחים". אין מה להאמין להם.
היה כאן ניצול ציני של המצב. נתניהו בנה על זה שהתחלפו המומחים או שהוא דאג מלכתחילה לבחור יס-מנים כשהקודמים סיימו את תפקידיהם.
שניים התנגדו ושניים הסכימו.
לטענתך -בגלל שהמתנגדים הבינו יותר והיו חזקים יותר ואיתנים יותר בדעתם ולא התחשבו באיש ואילו התומכים הם אנשים רפים שמקבלים החלטות על סמך מה שה"בוס" רוצה ומכוון.
אני נוטה להאמין שהם אנשים קצת יותר רציניים ממה שאתה מייחס להם.
ואני נוטה להאמין שהם אוהבים את מדינת ישראל ודואגים לאזרחי ישראל לפחות כמונו כאן, הגם שאני נחשדת בהפוך.
אנחנו לא דיקטטורה, בטח לא של מחשבות, ואנשים עושים הערכות מצב.
ואם אין להאמין לאנשים שזה עיסוקם אז מה נותר?
צר לי אבל עדיין איני מוכנה להשתתף בפסטיבל הראיה השחורה העגומה.
ומשום מה זה מזכיר לי את הויכוח על תרומות האיברים.
על המלחמה העיקשת מצד אחד (בדרך כלל הגרעין הקשה החרדי) לקבור את המת שלם עם כל איבריו מתוך איזושהי אמונה עתידית בתחיית המתים במקום לתרום איבר להצלת חייו של אחר....
איני מבינה ולא הבנתי מעולם וכנראה לא אבין לעולם את הסירוב הזה שבעיניי הוא מטופש ואטום וחסר תוחלת.
תפישתי מכוונת על פי האמרה הידועה ש"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
והנפש האחת היא של גלעד שליט ולא איזה תרחיש עתידי שסיכוייו להתממש שקולים לסיכוייו לא להתממש כרגע ושמערכת הבטחון שאמורה לתת פתרונות לתרחיש זה מודעת לסיכוני התרחשותו ונערכת לקראתו, ואם במערכת הזו אתה מאבד אמון הרי שמה נותר לנו לעשות כאן בעצם?
ועדיין אני חושבת שטוב ונכון עשה ביבי וממשלת ישראל שהצביעו בעד העיסקה, החזירו ברק לסיסמת ה"ערבות ההדדית" והראו שהיא אינה ריקה מתוכן ויש לה משמעות.
עובדה נוספת היא שראשי מערכת הבטחון כולל ראש השב"כ והמוסד הצביעו בעד העיסקה.
ואני מעדיפה להאמין להם מאשר לזורעי נבואות זעם ובהלה.
ועדיין זו החלטה מאוד אומללה שעשה נתניהו. זה אסון.
זו לא ערבות ההדדית. אוי לה לערבות הזו אם הפקרת כל אזרחי המדינה נקראת ערבות.
ועובדה שראש המוסד היוצא - מאיר דגן שהיה אחד מראשי המוסד המוצלחים ביותר, אם לא המוצלח שבהם ויובל דיסקין ראש השב"כ הקודם התנגדו בכל תוקף לעיסקה שהיתה בתנאים טובים יותר לישראל מאשר העיסקה שנחתמה.
אז אל תבני על כביכול "מומחים". אין מה להאמין להם.
היה כאן ניצול ציני של המצב. נתניהו בנה על זה שהתחלפו המומחים או שהוא דאג מלכתחילה לבחור יס-מנים כשהקודמים סיימו את תפקידיהם.
____________________
גם לדעתי.
נראה לי שאת לא מבינה את הסיבות להתנגדות לעסקה...
זה לא כי "הם רצחו בעבר ובגלל זה צריך להעניש אותם - אז בא נשאיר את גלעד בשבי כדי שהם יענשו כראוי".
וזה גם לא בגלל שהם אנשים שמוכנים לעשות פיגועים - כמו שאמרת, אנשים שרוצים לעשות פיגוע תמיד יש.
זה בגלל שהם המוח והידע והלב מאחורי הפיגועים הגדולים - שמשוחררים לחופשי להיות המוח והידע והלב של הפיגועים בעתיד. פיגועים שאי אפשר לעשות בלעדיהם. בין אם זה אנשים שיש להם את היכולת לתכנן ולארגן פיגועים בצורה שמערימה על כוחות הביטחון, או שיש להם את הקשרים במדינות בחו"ל כדי להבריח אמצאי לחימה, או שיש להם את הידע הטכני של איך להכין חומרי נפץ מתוחכמים שיותר קל להחביא ושגורמים יותר נזק, או שהם גיבורי תרבות של שישלהבו ויגייסו אנשים שלא היו מתגייסים בלעדיהם. הם אנשים שבגלל שהם בכלא - יש מיעוט של פיגועים בשנים האחרונות.
מרגע החטיפה ישראל הבהירה שאין לה בעייה לשחרר את המפגעים "מדרג נמוך" - אלה שפשוט עשו מה שאמרו להם, שאין להם יכולות מיוחדות, שאפשר להחליף אותם בקלות. אותם אין בעייה לשחרר. נכון, זה עושה זריקת מרץ למוראל של מפגעים עתידיים, אבל עם זה ישראל היתה מוכנה להתמודד מהיום הראשון. הבעייה היא רק כמה עשרות מפגעים ראשיים שבאמת יגרמו לעוד הרג - הרג שלא יכול להתבצע בלעדיהם. ואפילו יותר חמור מזה - הם יוכלו לאמן אנשים חדשים ביכולות שלהם.
מדובר על אנשים שכדי לתפוס אותם המדינה היתה מוכנה לסכן חיים של חיילים - ואף חיילים נהרגו במהלך המבצעים השונים לתפוס אותם. למה? כי כל עוד הם חופשיים, הם הורגים אזרחים. זה התפקיד של חיילים - לסכן את חייהם כדי למנוע סכנת חיים לאזרחים. אבל עכשיו בשביל לשמר על חיים של חייל - מסכנים את החיים של אזרחים רבים. רבים מאוד. ועל זה אנשים כועסים. ובגלל זה אנשים מתנגדים לעסקה.
ובאיזשהו מקום בעיסקה הזו יש אמירה שעדיף חייל מת מחייל שבוי - הרי מוכנים לקבל הרג של חיילים כדי לתפוס מפגעים שאח"כ משחררים כדי לשחרר חייל. ואת יודעת מה? עוד חיילים יסכנו את חייהם וחלקם אף ימותו כשינסו לתפוס את אותם מפגעים מחדש (שכבר עכשיו מצהירים שהם יחזרו לפיגועים).
את יכולה להיות בעד העיסקה. השאלה באמת קשה - אני אישית נגדה, אבל זה באמת לא כזה חד משמעי. אבל במינימום את צריכה להבין את המחיר שלה. והמחיר שלה הם חיי אדם. לא חיי אדם בעבר - אלא בעתיד. אנשים ימותו בגלל העיסקה הזו - אנשים שלא היו מתים בלעדיה. ההבדל היחיד בינהם ובין גלעד זה שאנחנו עוד לא יודעים מי הם.
את כל האנשים שמבקרים כל כך בחריפות את עיסקת שליט.
מכל כיוון צועקים ומתרגזים.....
לא צריך לשחרר כל כך הרבה מרצחים עבור חייל אחד.
תקדים, צועקים לי מכל עבר. זה לא תקדים. נעשו בעבר עיסקאות איומות. ושילמנו בעקבותיהם מחיר נורא.
את לא מבינה, נתניהו הביא אסון על ישראל, אין ספק בכך
כל כך הרבה מבינים,
כל כך הרבה בטחוניסטים
ואף לא בן אנוש אחד........ לא צריך להיות בטחוניסט כדי להבין את המשמעות. מאחר וכבר היו עיסקאות שבויים אומללות, אנחנו יכולים להניח די בוודאות שתמורת גלעד שליט יהיו לנו נרצחים רבים. ואני מדבר על קשר ישיר (יהיו עוד כאלו שיירצחו ללא קשר)
אף לא אחד שיעצור רגע ויאמר: נכון, צער גדול אני מצטער על הצורך לשחרר כל כך הרבה מרצחים, לבי לבי עם המשפחות ששכלו את יקיריהן ועכשיו עיניהן כלות וליבן נחמץ כשהאחראים לכך חוזרים אל חיק משפחותיהם שלהם, אבל.....
וה"אבל" כואב מאד.
זה "אבל" שאין לאיש זולת ראש הממשלה שנושא באחריות לשחרורם של המרצחים ולהשבתו של שליט הזכות לאמרו. פורמלית יש לו את הזכות. אין על זה ויכוח. אבל הוא בהחלטתו על העיסקה הפקיר את כלל עם ישראל.
זה "אבל" קשה מנשוא, שאומר - בין אם ישוחררו ובין אם ימשיכו לחיות על חשבון משלם המסים הישראלי בתנאים לא רעים כלל ועיקר, יקיריכם שנרצחו באכזריות רבה לא יושבו לחיים.
והשאלה היחידה היא האם נכון להניח לחייל שנשלח על ידי מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל למען הגנת ישראל למות לשם עקרון. לא לשם עיקרון. פשוט עושים חשבון של בעד ונגד והנגד הוא בעל משקל הרבה יותר גדול מהבעד. אסור היה לעשות את העיסקה.
ואני חושבת שלא.
ואיני מתיימרת לרגע לחוש, להעמיד עצמי במקום הקשה והנורא הזה של המשפחות הנפגעות.
אבל אני מנסה להעמיד עצמי במקום שבו היו במשך 5 שנים ארוכות וקשות ומייסרות הוריו של גלעד. אין לך מה להעמיד אותך במקומם. הם מנקודת מבטם צודקים.
העניין הוא שלמדינה או נכון יותר למנהיגות, אסור לשקול שיקולים דומים לאלו של הורים. זה פסול בהגדרה.
זה לא רק בגלל המשפחות שנפגעו. זה גם בגלל המשפחות שעוד ייפגעו. אסור למדינה לעשות מכירת חיסול שכזו. אסור להיכנע לטרור כי כשעושים כך הטרור רק יגבר ואם הם, הטרוריסטים, הצליחו לסחוט הם ינסו עוד ועוד כי הם ראו שזה משתלם!
ומהמקום הזה אני מדברת.
מהרגש.
ומהמקום הזה דיברו כל כך רבים.
ומהמקום הזה מאז שנודע על חתימת העיסקה מדברים כל כך אחרת.
אי אפשר לרצות את כולם.
אי אפשר להיות בסדר עם כולם.
תמיד יהיה אחד שייפגע. העניין הוא שייפגעו המון.
אבל השאלה אותה אין מעיזים לשאול בקול רם ואותה אני לא שומעת מסביבי בים ההתלהמות היא האם צריך להמשיך להאכיל את מפלצת היגון והשכול במתים נוספים למען העקרון?
האם נכון להתנהל מתוך התבצרות, בשם המתים במקום בשם החיים? את חוזרת למתים שהיו ושכחת את המתים שיהיו. ויהיו, שלא יהיה לך ספק.
אני בוחרת בחיים. ולכן אסור היה לעשות את העיסקה. את בחרת חיים של אחד והתעלצת מחיים של רבים רק משום שאת לא יודעת עדיין את שמותיהם.
אני בוחרת בחופש.
אני בוחרת לא לכוון עצמי למציאות קשה ושחורה, אלא להאמין במציאות טובה יותר ולפעול על פי זה.
יש שמכנים אותי תמהונית.
רבים אחרים מכנים אותי נאיבית. במקרה הזה אני מסכים.
והרוב המכריע מכנה אותי שמאלנית תבוסתנית שחיה בלהלהלנד. גם אני נוטה לשמאל ואני לא קושר את זה להשקפת עולם פוליטית.
אני מעדיפה להאמין שהאנשים הם אנשים רודפי שלום ושקט בכללותם, שרוצים, כמוני, לראות את ילדיהם ונכדיהם חיים בשלום ובשלווה, ועושים הכל לשם כך, גם אם זה אומר לזכור את המתים אבל לקדש את החיים.
אני שמחה בכל לבי עם משפחת שליט על בשורת שחרורו ומייחלת לראותו בבית, בריא ושלם, מתחיל את המסע הלא פשוט והלא ממש קצר לשיבתו לחיים נורמליים.
זה המאפיין אותנו כחברה - עקרון ה"ערבות ההדדית" שמתקיים בעיסקת שחרורו הלכה למעשה.
זה ממש לא ערבות הדדית. זה ניצחון הרגש על השכל. זה פופוליזם.