כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/10/11 18:50:

    מי שצפה בסרט הוידיאו עד סופו,

    .שיקום

    ספרים (לילדים)

    1 תגובות   יום שבת, 15/10/11, 22:37

    מהזיכרונות המוקדמים ביותר שלי. הורי מספרים לפני השינה וקוראים לנו מתוך ספרים.  אולם לא רק הורי. גם סבי וסבתי עת ששהינו במושב אביחיל, אליו יוקדש כמובן פוסט שלם, הקריאו לנו מתוך ספרים. שם החוויה היתה שונה, שכן הספרים הובאו מגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה, והיו כתובים בכתב גותי, והם היו מקריאים בגרמנית ומתרגמים ככל יכלתם לעברית.  אולם אל נקדים את המאוחר ונתחיל בבית עם ההורים.

     

    הספרים הראשונים שאני זוכר שהקריאו לי מהם, היו בעצם מעין חוברות בהוצאת מ. מזרחי. אני זוכר בבירור את כיפה אדומה, חנה'לה ושמלת השבת שעותק ממנו היה גם בגן הילדים ועוד כמה. אך חיש מהר עברו הורי למה שנהיה לקלאסיקה: גן גורים. מאת רפאל ספורטה. ספר ארוך וצר, ובו מסופר בחרוזים שילדים יכולים להשלים בקלות:

     

     כאן גן גורים, גן גורים, גן גורים,

    הגננת היא דו---בה

    לה עוזרת הבו---בה

    יש פה עבודה ר--בה

     

    ''

     

    ויש שם גם את א-ב-א פיל, א-ב-א פיל, אבא פיל אותם מוביל, אלף לחם הוא אוכל הוא איננו מתבלבל. וקוף שאינו ישן כי כואבת לו השן, ודי מהר למדנו את הספר הזה בעל-פה, וכפי שניתן לקרוא, זה חרוט עמוק לבל נשכח. עד כמה שראיתי, גן גורים , גם כמעט שני אחרי דורו, מודפס ונמכר היטב גם היום.

     

    ספר אחר, שזכור לי היטב והווה אולי את החשיפה הראשונה שלי לעולם האמנות הוא "בוא הביתה טיטוס. זהו סיפור אודות טיטוס - בנו של הצייר ההולנדי רמברנט ואן-ריין..

     

    ''

     

    הסיפור מספר על יום בחייו של טיטוס, ויחסיו עם אמו ססקייה ואביו הצייר הדגול, ומלווה איך לא בציורים, בעיקר רישומים של הווירטואוז ההולנדי.

     

    ''

     

    הסיפור עצמו הוא פרי עטו של שמעון צבר שבאופן מפתיע מככב לא מעט בפוסט הזה. כמה שנים מאורח יותר, כשהייתי בן עשר, ושהינו בשנת שבתון בהולנד, לקחו אותי הורי למוזיאון ובו יצירות רבות מקורית של רמברנט, שם זכיתי לראות את הרישומים האמיתיים שהופיעו באותו ספר ילדים, ויש לי הרושם שכבר אז הבנתי את ההבדל בין לראות את המקור אל מול ההעתק, טוב ככל שיהיה.

     

    קלאסיקה אחרת היא "לימפופו". שימו לב לגלריית הכוכבים שיצרה אותו: נכתב על ידי קורניי צ'וקובסקי, מחשובי הסופרים הרוסיים. תורגם לעברית מופלאה על ידי נתן אלתרמן, וצוייר בצורה מופלאה לא פחות על ידי שמעון צבר (אליו נחזור מאחור יותר).

     

    ''

     

    הספר מספר על רופא חיות שקוראים לו "אוי-זה-מר" , בצל אלון עתיק הוא גר.  הד"ר מרפא כל מני חיות (מעין ד"ר דוליטל) אבל העברית, של אלתרמן, כמו שירה מתנגנת...  בשנים האחרונות ראיתי ראיתי את הספר עם אותו שם אך בתרגום אחר ותמהני, מדוע לא יצא באותו תרגום מופלא של אלתרמן.

     

    ''

     

     

    הבטחתי שאחזור לשמעון צבר? אז הנה. את רוב הספרים עליהם אני כותב קיבלתי מהדוד מיכל, שהיה אחיו של סבי מצד אמי. מיכל היה נוהג לפקוד את דירתנו הקטנה בתל-אביב ולעולם היה מביא עמו משהו. בין אם זו חבילת שוקולד ובין אם ספרים מ"ספריית שפן הסופר" או "דן-חסכן" בהוצאת עם-עובד. יום אחד הופיע הדוד מיכל ובידו היה ספר חדש "טוסברהינדי הגיבור" כפי שסופר וצויר בידי שמעון צבר.

     

    ''

     

    זהו סיפור נונסנס , אולי הראשון שנכתב בארץ, על טוסברהינדי הגיבור שנקרא לכס המלכות לאחר מותו של מלך צ'ומבלייה, מדהל האחד. אולם כדי לבדוק את התאמתו לתפקיד עליו לעבור שלושה ניסיונות מוטרפים למדי. תאור הניסיונות מצחיק מאוד עד היום. לאחר שעמד בשלושת הנסיונות טוסברהינדי הולך והולך והולך והולך והולך והולך...ויושב ויושב ויושב ויושב ושוכב ושוכב ושוכב ושוכב... עד שמגיע לחוף הים, שם מחכות לו שלוש סירות: אחת ללא תורן, אחת ללא סיפון וסירה אחת שלא היתה שם בכלל..

    הלוגיקה המוטרפת של הסיפור הזב הלכה אתי עד ללימודי האמנות באוניברסיטה, שם מימשתי בקורס הוידאו-ארט את אחד מפרקי הספר.

     

    ''

     

     

    הספר האחרון ברשימת ספרי הילדות הוא "דובאי ודוביקו" מאת ר. צ'ימניק בתרגומו המיוחד של שלמה ניצן. גם כיום לאחר עשרות שנות קריאה, לדעתי מהספרים היפים ביותר שנכתבו בכלל. שעצם המחשבה עליהם מעלה לי מחנק בגרון.

     

    ''

     

    בספר ישנם שני סיפורים. "דובאי ודוביקו" ו-"סוס הקרקס הגאה". שני הסיפורים מעבר להיותם נוגעים בנימים הרגישים ביותר של הנפש, מאוירים על ידי המחבר ברגישות שאינה פחותה. דובאי ודוביקו, הם קרקס של האיש המוביל את הדוב הגדול ולכן שמו דובאי, ודוביקו הוא הדוב הגדול ההולך אחר אדוניו בין הכפרים והערים לאורך עונות השנה. דובאי מפליא ללהטט בשבעה כדורים צבעוניים, ואילו דוביקו רוקד על שתי רגליו האחוריות לצלילי תיבת הנגינה. ניתן לקרוא את הסיפור במשך כעשרים דקות, אולם אבי היה מקריא לי עמוד או שניים מדי לילה.

     

    "דובאי ודוביקו היו נודדים מכפר לכפר ומעיר אל עיר ובכל ישוב היו עורכים את הצגתם הקטנה בככה השוק שליד הכנסיה. תחלה היה דובאי מעיף את שבעת כדוריו בחלל האויר ועושה בהם להטים שונים ומשונים, אחר כך היה מסובב את הידית של תבת הנגינה. וכאשר בקע ועלה מתוכה הזמר האחד והיחיד שהיא ידעה להשמיע היה דוביקו מזדקף על כפותיו האחוריות ומתחיל לדלג, לכרכר ולפזז לפי הקצב.

    נזם ברזל היה תקוע באפו של דוביקו וזרבוביתו נתונה היתה בתוך זמם, כיאה ונאה לדב גדול-איברים שכמותו. אך מעודו לא משך אחריו דובאי את דוביקו בשרשרת, כשם שעשו נוהגי דבים אחרים.

    על נקלה יכול היה דוביקו לברח מאדונו, אך אף פעם לא עלתה מחשבה כזאת על דעתו הדובית. וכי למה זה יברח? כלום לא טוב לו בחברתו של מאלפו-מיטיבו ואיש חסדו? ..."

     

     

    ''

     

    דובאי ודוביקו מתמודדים עם הזמן, שאינו עוצר את מהלכו, הקדמה (הופעת כלי הרכב) והמוות שמחכה בפינה.

    הסיפור השני "סוס הקרקס הגאה" מספר על סוס קרקס המואס בחיי הקרקס, ומחליט יום אחד לברוח מהקרקס הקטן בו הוא חי ומקבל טיפול ממיטיבו הזקן. גם סיפור זה נוגע ללב בתיאור נסיונית של הסוס להסתדר בסביבות שונות עד למסקנה שמגיעה אחרי תלאות רבות, שאולי בכל זאת "הכי טוב בבית".

     

    בגילאים מתקדמים יותר עברנו לספרים ארוכים יותתר. כאן כיכבה לאה גולדברג עם "ידידי מרחוב ארנון" ו-"ניסים ונפלאות". מסתבר כי גיבורי "ידידי מרחוב ארנון" הם אנשים אמיתיים, בני גילם של הורי, חברי ילדות שלהם. הרעיון שספר יכול להיות על אנשים אמיתיים היה קסום בעיני.

     

    עד היום קריאה בספר נחשבת אצלי לתענוג גדול. הרבה יותר מצפייה בסרט או בטלוויזיה (אותה אינני מחזיק בביתי). הרעיון של תיאור מסוים בו הקורא יכול בעזרת דמיונו להחיות אותו כראות עיניו במוחו – אין לו (לדעתי ) תחליף.

    קריאה נעימה.

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין