החיבוק שלך חם. ואוהב. עם מלא תשוקה כזאת ששכחתי שיכולה להיות מופנת כלפיי. את אומרת לי להפסיק להיות קפיץ מתוח להירגע. לשחרר את הגוף, בא לי להעביר לך קצת את הרוגע שלי, את לוחשת, ואני מיד משיבה, בואי נרד לסיגריה, הסיגריה יותר בוערת, ממני אפילו הייתי אומרת. אין לי סיבה, אני לא מאוהבת, אני לא רוצה, אני לומדת איך לקבל מעצמי אהבה, ועכשיו את מפריעה ואולי זה לא נכון, ואולי לא כך אני מרגישה, כיף לי ורע לי קר ולוהט לי, ואולי כלום לא היה אמת, כשאת כועסת באמת, מעורבבת לי עם השקרים של עצמך שאולי הם לא אמת אחת. ואולי זאת לא רק אני, אולי בעצם זאת את, מדברת מתוכי, אבל אלה לא המילים שלך, את לא תמיד מדברת. עוטפת זרה, סוף סוף לא מוזרה, יכול להיות מאוד נוח, אני לא משקרת, אבל אצלי אין אמת אחת, כשאצל האחרים את פוגעת לדעת. |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כשזה לא אמיתי, תחושות החמימות, הנוחות, הרוגע ואפילו האהבה, באות ונשארות לרגע קט, אבל חיש קל חולפות, כמו נוצה ברוח.
על מנת להשאיר אותן לאורך זמן, להפוך אותן מארעיות לקבועות, חסר תבלין אחד קטן וחשוב - האמת עצמה. ואת ורק את יודעת מתי היא שם ומתי היא חסרה.