כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    דיוקן - ואתה תמיד כאן

    13 תגובות   יום ראשון, 16/10/11, 09:55

    דיוקן –  ואתה תמיד כאן*/ נורית צדרבוים

     

     

    במלחמת יום הכיפורים נפל בעלי הראשון צבי יעקבס שהיה מוכר בכינויו 'בונדי', קצין סמ"פ במילואים בסיירת שריון. השאיר אחריו שני ילדים ברק וחלי. הוא היה בן קיבוץ בארות יצחק ושם גם נולד בנינו הראשון ברק. באותם שנים ציירתי את דיוקנו מתוך צילום, ומאז תמונה זו מונחת בבית אמו רות שתבדל לחיים ארוכים. בכל שנה, בימים אלה, מתפרסם בידיעון של הקיבוץ משהו לזכרו של בונדי. השנה פרסמתי את השיר שמתייחס לתמונת הדיוקן .

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2388916/

    התמונה של בונדי על המשקוף - צולם על ידי נורית צדרבוים - סוכות 2011

     

     

    כְּבָר שָׁנִים אַתָּה מוּנָח כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ

    עַל הַמַּדָּף. נִרְאֶה, כְּאִלּוּ נָח

    לְעוֹלָם -

    נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכַח.

     

    כְּבָר שָׁנִים אַתָּה צוֹפֶה מִמַּעֲלֶה הַמַּשְׁקוֹף

    מַבָּט רַךְ, חִיּוּךְ כֹּה טוֹב.

    כְּמוֹ תָּמִיד -

    קְצִין תַּצְפִּית.

     

    לְמַעְלָה, אֵצֶל אִמָּא בַּסָּלוֹן

    כְּמוֹ חֲלוֹם, מִתּוֹךְ צִיּוּר

    שֶׁהוּנָח בְּמִכְחוֹל רַךְ.

    כְּמוֹ תָּמִיד –

    יְפֵה בְּלוֹרִית.

     

    מָשׁוּחַ בְּצֶבַע

    מָהוּל בְּדֶמַע

    בְּרֶגַע בָּהוּל שֶׁל הִרְהוּר

    כְּצֵל עוֹבֵר בַּרוּחַ

    וְכַחוֹמֶר בְּיָדִי הַיּוֹצֵר.

     

    נֶחְתַּם דְּיוֹקָן – וְאַתָּה, הִנְּךָ, תָּמִיד כָּאן.

     

    בַּתַּחְתּוֹנִים אֲנַחְנוּ בַּעֶלְיוֹנִים אַתָּה

    מַשְׁקִיף מֵרוּמוֹ שֶׁל מַדַּף.

    מַבָּט עָף, מַבָּט חַף,

    וְזִכָּרוֹן צָף

    עַל חִיּוּךְ טָבוּל בְּצֶבַע.

     

    שֶׁמֶן עַל בַּד

    לָעַד.

    וְשֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע

    עֶלֶם לְעוֹלָם הִנְּךָ הָרֵי

    כָּמוֹך כְּדוֹרִיאָן גְרֵיי.

     

    נְחְתַּם דְּיוֹקָן – וְאַתָּה, הִנְּךָ, תָּמִיד כָּאן.

     

    * השיר נכתב בימים אלה, תוך התייחסות ובהשראת ציור דיוקן של בונדי שאותו ציירתי בשנת 1979 ומאז הוא מונח מעל המשקוף בסלון של רות.

     

    פרסום נוסף שקשור לאותו נושא - ופורסם ביום הזיכרון ניתן לקרוא בשיר ותמונה 'הנעדר הנוכח' 

     

    http://cafe.themarker.com/image/2388915/

    צבי יעקבס ז"ל (בונדי) - צוייר על ידי נורית צדרבוים , אקריליק על בד, 1979

     

    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/12 12:21:
      נורית, כשאני קוראת את השיר ומתבוננת בציור, אינני יכולה שלא להרהר, כמה מזל יש לך, שאפילו בזמן השכול את יכולה למצוא ערוץ לביטוי, האומנות והשירה. מורידה בפנייך את הכובע.
        16/10/11 22:34:

      צטט: סטודיו אמן 2011-10-16 22:19:26

      ערך הזיכרון הוא ערך עליון... שיר נוגע בנימי הרגש במיוחד עבורי שבלחמת יום הכיפוררים חצה עם יחידת שריון את תעלת סואץ ... תודה על השיתוף.

       

       

      תודה אנטון על התגובה, האמפטיה והזכרונות. זה במקרה הסיפור שלי כאן, אבל זה בעצם הרי הסיפור של כולנו בדרך זו או אחרת, וזו גם הסיבה שמצאתי לנכון לכתוב אותו כאן ולשתף.

        16/10/11 22:33:

      צטט: razam-דודי רצם 2011-10-16 19:09:49

      השכול כשהוא מכה,אינו מבחין בין ימין או שמואל,בין אימא לאבא בין אח לאחות, בין ילדים,בין חברים ומשפחה . הוא רע לכולם ! אנחנו לא רוצים אותו יותר. בונדי וחבריו נפלו במערכות ישראל והגינו על מולדתם,הם גיבורים לנצח,בזכותם אנו קיימים .השיר והציור מרגשים עד דמעות. הציור מזכיר לי את השיר "שנינו מאותו הכפר"

       

       

      תודה דודי,

      גם תגובתך מרגשת מאד, וכדרכך אנושית עד מאד.

        16/10/11 22:19:
      ערך הזיכרון הוא ערך עליון... שיר נוגע בנימי הרגש במיוחד עבורי שבלחמת יום הכיפוררים חצה עם יחידת שריון את תעלת סואץ ... תודה על השיתוף.
        16/10/11 19:09:
      השכול כשהוא מכה,אינו מבחין בין ימין או שמואל,בין אימא לאבא בין אח לאחות, בין ילדים,בין חברים ומשפחה . הוא רע לכולם ! אנחנו לא רוצים אותו יותר. בונדי וחבריו נפלו במערכות ישראל והגינו על מולדתם,הם גיבורים לנצח,בזכותם אנו קיימים .השיר והציור מרגשים עד דמעות. הציור מזכיר לי את השיר "שנינו מאותו הכפר"
        16/10/11 12:54:

      צטט: ג.ע. 2 2011-10-16 12:44:12

      נורית היקרה,

      שיר יפה, עצוב ונוגע ללב.


      כְּבָר שָׁנִים אַתָּה מוּנָח כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ
      עַל הַמַּדָּף. נִרְאֶה, כְּאִלּוּ נָח
      לְעוֹלָם -
      נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכַח.


      כְּבָר שָׁנִים אַתָּה צוֹפֶה מִמַּעֲלֶה הַמַּשְׁקוֹף
      מַבָּט רַךְ, חִיּוּךְ כֹּה טוֹב.
      כְּמוֹ תָּמִיד -
      קְצִין תַּצְפִּית.

      יפה החיבור שעשית בין המיקום של התמונה בבית אמו, לבין "תפקידו" הצבאי - קצין תצפית, כמו מישהו שתמיד צופה במשפחה ושייך אליה, מצד אחד, ומצד שני אולי כמו שאלוהים צופה עלינו מלמעלה, כי הרי כתבת שהוא בעליונים ואתם בתחתונים, ובכך נתת לו להיות גם אל. אנין ספק: ..."כְּבָר שָׁנִים אַתָּה מוּנָח כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ/ עַל הַמַּדָּף. נִרְאֶה, כְּאִלּוּ נָח
      לְעוֹלָם -
      נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכַח."

      חוץ מלהשתתף בעצבכם המתארך, שלך, של ילדייך ושל אמו, אין עוד הרגבה מה להוסיף, המילים מדברות בעד עצמן.

       

       

      שלום יקירתי,

      שוב הצלחת לרדת לעמקם של הרמזים הגלויים והסמויים. מרגשת תגובתך וכמו שאמרת כל מילה נוספת תהיה מיותרת.

        16/10/11 12:44:

      נורית היקרה,

      שיר יפה, עצוב ונוגע ללב.


      כְּבָר שָׁנִים אַתָּה מוּנָח כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ
      עַל הַמַּדָּף. נִרְאֶה, כְּאִלּוּ נָח
      לְעוֹלָם -
      נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכַח.


      כְּבָר שָׁנִים אַתָּה צוֹפֶה מִמַּעֲלֶה הַמַּשְׁקוֹף
      מַבָּט רַךְ, חִיּוּךְ כֹּה טוֹב.
      כְּמוֹ תָּמִיד -
      קְצִין תַּצְפִּית.

      יפה החיבור שעשית בין המיקום של התמונה בבית אמו, לבין "תפקידו" הצבאי - קצין תצפית, כמו מישהו שתמיד צופה במשפחה ושייך אליה, מצד אחד, ומצד שני אולי כמו שאלוהים צופה עלינו מלמעלה, כי הרי כתבת שהוא בעליונים ואתם בתחתונים, ובכך נתת לו להיות גם אל. אנין ספק: ..."כְּבָר שָׁנִים אַתָּה מוּנָח כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ/ עַל הַמַּדָּף. נִרְאֶה, כְּאִלּוּ נָח
      לְעוֹלָם -
      נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכַח."

      חוץ מלהשתתף בעצבכם המתארך, שלך, של ילדייך ושל אמו, אין עוד הרגבה מה להוסיף, המילים מדברות בעד עצמן.

        16/10/11 10:59:

      צטט: The light, 2011-10-16 10:51:28

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-10-16 10:17:52

      בַּתַּחְתּוֹנִים אֲנַחְנוּ בַּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מַשְׁקִיף מֵרוּמוֹ שֶׁל מַדַּף. מַבָּט עָף, מַבָּט חַף, וְזִכָּרוֹן צָף עַל חִיּוּךְ טָבוּל בְּצֶבַע. הכרתי אותך למעשה ב"על הדרך" אח"כ גיליתי שאת חברה באנ"י כמוני ועכשיו אני יודעת שאת אלמנת מלחמת יום כיפור, אותה מלחמה בה הפכה משפחתי המורחבת למשפחה שכולה. כתבת עוצמתי ומרגש. הגעגוע תמיד ישכון בלבבך.

       

      מצטרף לכל מילה של אמא ומוסיף * משפחתי.  הציור שלך חי ונושם אותו כמו המילים. דואט בשתי אמנויות מנציח אותו. יהי זכרו ברוך !

       

       

      תודה לך 'האור'

      תגובתך מאירה ומרגשת במיוחד.

       

        16/10/11 10:51:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-10-16 10:17:52

      בַּתַּחְתּוֹנִים אֲנַחְנוּ בַּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מַשְׁקִיף מֵרוּמוֹ שֶׁל מַדַּף. מַבָּט עָף, מַבָּט חַף, וְזִכָּרוֹן צָף עַל חִיּוּךְ טָבוּל בְּצֶבַע. הכרתי אותך למעשה ב"על הדרך" אח"כ גיליתי שאת חברה באנ"י כמוני ועכשיו אני יודעת שאת אלמנת מלחמת יום כיפור, אותה מלחמה בה הפכה משפחתי המורחבת למשפחה שכולה. כתבת עוצמתי ומרגש. הגעגוע תמיד ישכון בלבבך.

       

      מצטרף לכל מילה של אמא ומוסיף * משפחתי.  הציור שלך חי ונושם אותו כמו המילים. דואט בשתי אמנויות מנציח אותו. יהי זכרו ברוך !

        16/10/11 10:35:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-10-16 10:17:52

      בַּתַּחְתּוֹנִים אֲנַחְנוּ בַּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מַשְׁקִיף מֵרוּמוֹ שֶׁל מַדַּף. מַבָּט עָף, מַבָּט חַף, וְזִכָּרוֹן צָף עַל חִיּוּךְ טָבוּל בְּצֶבַע. הכרתי אותך למעשה ב"על הדרך" אח"כ גיליתי שאת חברה באנ"י כמוני ועכשיו אני יודעת שאת אלמנת מלחמת יום כיפור, אותה מלחמה בה הפכה משפחתי המורחבת למשפחה שכולה. כתבת עוצמתי ומרגש. הגעגוע תמיד ישכון בלבבך.

       

       

      אכן, ההכרות הלכאורה מקרית מתרחבת. ומי שצריך להכיר כנראה בסוף מכיר. תודה מקרב לב על ההתייחסות, על האמפטיה . תגובתך ריגשה מאד. 

        16/10/11 10:33:

      צטט: שולה ניסים 2011-10-16 10:09:41

      אה, נורית, לא ידעתי שאת אלמנת מלחמת יום הכיפורים. עכשיו אני יודעת. תודה על השיתוף.*

       

       

      תודה שולה גם לך.

      אכן, דברים נחשפים לאט לאט.

      בַּתַּחְתּוֹנִים אֲנַחְנוּ בַּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מַשְׁקִיף מֵרוּמוֹ שֶׁל מַדַּף. מַבָּט עָף, מַבָּט חַף, וְזִכָּרוֹן צָף עַל חִיּוּךְ טָבוּל בְּצֶבַע. הכרתי אותך למעשה ב"על הדרך" אח"כ גיליתי שאת חברה באנ"י כמוני ועכשיו אני יודעת שאת אלמנת מלחמת יום כיפור, אותה מלחמה בה הפכה משפחתי המורחבת למשפחה שכולה. כתבת עוצמתי ומרגש. הגעגוע תמיד ישכון בלבבך.
        16/10/11 10:09:
      אה, נורית, לא ידעתי שאת אלמנת מלחמת יום הכיפורים. עכשיו אני יודעת. תודה על השיתוף.*

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין