בכל פעם שהפחד עוצר אותנו מלעשות את שהלב רוצה
אנחנו מפספסים מתנה.
פעמון היציאה מהרכבת הדוהרת היה ממש מעל ראשה
כל שהתבקש ממנה היה להרים את היד ולצלצל בכדי לרדת
אבל הרציף נראה מפחיד היא חשבה
אין שם אף אחד
מצד שני גם ברכבת היא פחדה
אבל את זה לפחות אני מכירה היא התנחמה
ואולי בתחנה הבאה יעלה מלאך ולא מפלצת
היא קיוותה
וכשזו הגיעה לתחנה הבאה,
המלאך שלו ציפתה לא עלה אלא נהפוך הוא זה נהיה קצת יותר רע
מבט אל הפעמון
אך הפחד משתק
הרציף נראה כלכך מפחיד
כלכך בודד
ובכלל מה יש שם?
תחנה סופית
מודיע הכרוז,
והלב דופק כי היא יודעת שהיא חייבת לרדת
אבל רגע, אולי אפשר לחזור אחורה
הסדרן בדרך
נו גברת את לא יורדת?
אבל אני מפחדת
אין לך ברירה הוא אומר בקור רוח
והיא לא מבינה
למה היא לא יכולה להישאר לעוד נסיעה
שריקה מוכרת שמודיעה על תזוזה
והיא יודעת
שאם היא לא תרד לבד
תהיה התערבות שהיא לא נעימה
והיא כלכך מבוהלת אך עדיין מתעכבת
דחיפה
מכה
והנה היא על הרצפה
הרכבת נסעה
והיא לא מאמינה
לפתע היא רואה
שעל הרציף
מחכה לה מתנה
ועליה כתוב:
"אני כל כך שמחה שהגעת
אני מחכה לך כבר מהתחנה הראשונה"
בזהירות היא פותחת אותה
משפשפת את עיניה
לא מאמינה
שהרי זה בדיוק מה שהיא רצתה.....
אם רק הייתי יודעת
היא מלמלה
הייתי יורדת כבר בראשונה
בוקר נפלא לכולנו
בוקר של הבנה שהכל נמצא בשבילנו מהתחלה
זה רק אנחנו שמעכבים את הכל |