אני מתגעגעת נורא”.לחשה לתוך הטלפון.
הייתי רוצה שוב לחבקך.אמרתי.
כמה אני זקוקה לחיבוק הזה,למצוא את השקט בתוך גופך.
אתן כל שתרצי,למען אושרך.
כמה שאני מאושרת לשמוע זאת ממך.
אני רק חושש....
אל תחשוש,קטעה אותי,זו האחריות שלי,ולא שלך.
בכל זאת,יש לי תפקיד באחריות הזו...
אל תרגיש כנושא אחריות,אני החלטתי לאן פניי מובילות,ואני שלמה עם זאת.
אבל......ניסיתי להתקומם.
תקבל את דבריי,ותניח לנושא זה.
בכל זאת,אני רוצה שתדעי שיש לי הסתייגות מדברייך.
אזכור זאת,אמרה בתקיפות.ומחר,אני רוצה להפגש בבית הארחה,קח את הפרטים,ואני מצפה שתהיה שם.
אני לא יודע,יש לי חששות.
בבקשה ממך,אל תפגע בי.
אני רוצה לחשוב על זה...ברשותך.
תחשוב,וחזור אליי עם החלטה.
תודה על ההבנה.אמרתי.
החששות היו רבים,האחריות להיות עם אישה נשואה הייתה מעמסה כל כך כבדה,אך לא יכלתי לפנות לאחור,היה מאוחר מדיי.
החלטתי להיענות להזמנה.
והלילה ניקר בי מחשבות על אהבה.....
רק אם הייתי יכול להביא אלייה את אצבעות אהבתי אחת לאחת,בחיבוק גדול וכל כך אוהב שעליו בוכה אני עתה בלעדייה.
היא אינה יודעת עד כמה אלייה שוועה נפשי,אל מחוזות אהבתה נהרו מעיינות דמעותיי,ואל טהרי עיניה ביקשה נפשי לנוח.אותה רציתי עד כלות .
והיא אינה יודעת עד כמה צביטות הגעגוע נשברים בתוכי מתוך כאב הריחוק,כחרבות המפילים חלל את שערי התפילה בה לגעת, והיוקדים בזלת שורפת על לוח ליבי.
ופגיון ליבי מונח לו על האדמה,ועייף הנני מחכות..
כמיהותיי אליה הן רבות,ועטופות בצללים רחוקים השבים אליי כחלום נשכח שאיננו.
מנסה אנוכי להביט ולו לכמה רגעים באותן עקבות מאושרות שהותרת לאחר שנדם קולך,עקבות המחייכות אליי לרגע קטן אחד.
ואותה הארה שובבה שפרצה לבדה לחוחי העצב חנקה מילותיי הקורעים מתוכן את אש המרד הכושלת בתבונותייה בהלומי ליבי.
וזו אותה האש העורגת לדעת שוב את רקמות זוהר שפתייך המענגות.
והשתיקה הזרה נופלת עליי פתאום ומבינה מה רבות הן הדמויות העצבות שבי לנוכח תעתועי החיים המאכזבים.
אילו היית כאן,איתי.דרורי החופש היו מנקרים במחשבתי לאהבה.
אך אני כאן לבדי,בתוך מהמורת חיי הבודדה.ממתין לשירתך שתענגני עד אין קץ.
והלילה...נתן חסותו ללבבות הבודדים....
נפגשנו בבית הארחה ,רחוק מהמולת העיר,מקום בו יכולנו להיות אנחנו ללא חשש.
היא קרבה לנשיקתה בשפתיי,נרתעתי....
ליטפה פניי ברוך,ולחשה,תן לרגשותייך להוביל אותך,אל תתנגד אליהם פן תאבד את תשוקתך לגלות את עצמך.
נשקתי לה, והאביב רישרש בוילונות הערב,האציל גופה הערום מפניי,לבל אחטא במילותיי.מגשש לאיטי את עורה הרך,מניח לה להתענג על שברירי הרטט שאחזו בה.
עינייה עצומות,חולמות אהבה.
הושיטה ידה אל פניי,ליטפה רכות ולחשה...מאושרת אני..
אספתי את גופה אליי בחיבוק גדול,והרגע פרט את שטרותיו לאהבה הגדולה."
***המשך יבוא. |