אני בדרך.
וזה לא ככה סתם,

כי אין סתם בעולם,
לפחות מבחינתי.

כי אני אדם יהודי שמאמין.

שכן יש בורא לעולם.
זו דעתי.

ביום יום אני מסתובב ככה סתם.
לשם השעשוע שלי.
מחפש את עצמי.

ככה סתם.

מעביר סתם זמן.

אני בדרך להיות בן אדם.
וכשאגיע לשם, אדאג להודיע לכולם,
מתי, והיכן.

HA HA

כן,

גם אני רוצה להיות.
בשורה הראשונה
יחד עם כול הגדולים.
שבחבורת הספרות.

רוצה להיות עם כול אלה שהם,
בני אדם כמוני.
לכאורה,

הם אמורים לקבל גם אותי

הקטן.
לחיקם
כשווה בין שווים,
כי אחרת מה?
כאן בעולם הקטן,

והלא מושלם.

אני בדרך להיות בן אדם.
וזה קצת מפחיד אותי,
כי זה מחייב.

צריך לייצר קבלות. 
( בעולם האמיתי)
במקום לדבר לעצמי על עצמי,

ולחשוב שאני, ואני , ואני...

אני בדרך להיות בן אדם,
אני משפשף ידיים כמו ילד קטן.

שמחכה.
כמו ילד קטן שמתרגש

לפני הופעת בכורה עולמית.

רוצה להיות עם הגדולים.
רוצה לראות אם אני באמת יכול.
יכול נגדם ואולי איתם.
כי גם אני מתמודד כאן בעולם.

יחד איתם.

בנעלי הבית של

ה " בעל בית",

אבל היכן הוא?

זה שלימד אותי להיות בן אדם,
משום מה הוא 

נעלם,
נאלם.

חבל, כי רציתי להודות לו. 

 לחייך מותר