בארץ  להד"מ לא היו כללים להתנהגות. הכל היה מובנה מלידה: היילודים היו כלילי שלמות, טהורים וזכים. במסגרת שעות החינוך המשותף לכולם הם קיבלו דעת , ולא סטו ממנה עד יום מותם. לא היה צורך במשטרה או בבתי משפט, כולם כאחד היו ישרים ודוברי  אמת, עסוקים במעשים טובים ובהתפתחות לרמות עיליות של תודעה ורצייה. בריאה היא שעניינה אותם ולא חורבן. אלוהים התגורר לא הרחק משם, היה מגיע לביקורים תכופים, אם השתעמם לא הראה זאת ואם שמח- בירך. 

דרי אותה ארץ היו עם סגולה אמיתי. באחרית הדילוגים על הבלים יהיה גם העם היושב בציון ראוי לתואר המכובד. בינתיים יש לצערנו משטרה, צורך במשטרה, בתי משפט, צורך בריענון בתי המשפט, וגם פושעים בקנה מידה קולוסאלי. סליחה על הביטוי הזר. בעברית אכנה זאת- ממאיר.