נתחיל בוידוי אישי , סבא שלי התקשה להתמודד עם כל כמויות השפע של העולם המודרני.

ילדותו הענייה בירושליים העתיקה , גרמה לו לצבור ערמות של צנצנות זכוכית , קופסאות פלסטיק (של קוטג’ וגבינה) וכמות די גדולה של סדינים חדשים לחלוטין .

העובדה ששימש כשופט והרוויח לא רע בכלל, לא הפריעה לו להמשיך ולצבור את החפצים האלו ולהשתמש בהם שוב ושוב לשימושים שונים . היום היינו קוראים לו “ירוק” ומכנים את מעשיו “מיחזור” אך בנעורי זה היה סתם מביך . חשבתי עליו היום (בגעגועים) כי נגמרה לנו הריבה הקוריאנית שלנו והצנצנת הייתה ממש יפה וחבל היה לי לזרוק אותה . אז הנה, מצאתי פתרון – מכסים לצנצנות זכוכית שהופכים אותן למשפכים לנוזלים או למסננים לאבקת סוכר ועוד