הבטחה: זו הפעם האחרונה שהשם גלעד יופיע בפוסט הזה למרות הקשר לנושא.

1. אמהות: מי שמביט מבט חטוף בספרי ההיסטוריה מגלה לא רק שההיסטוריה נכתבה, אלא שהיא גם עוצבה על ידי המין הגברי. לא פעם עולה השאלה כיצד הייתה נראית ההיסטוריה עם המין הנשי (וחשוב מכך האימהי) היה מכתיב את האירועים. נראה לי שהעסקה האחרונה יכולה לתת תשובה מסוימת לשאלה. האינסטינקט האימהי שמציב את הצלת חיי הילד כדבר החשוב ביותר. השאלה היא איך יראה עולם בו האינסטינקט האימהי ינחה את רוב בני האדם.

2. כאב: החיים באומה רווית מלחמות הציבו את הכאב והצער כמעט כאבני יסוד של קיומנו. כך נוצרה תרבות שלא רק מוקירה כבוד לנושאי הכאב, אלא גם עוסקת בשאלה כיצד מפחיתים את אותו נטל. עסקת החלפת שבוי באסירים רוצחים יוצרת מצב של "מלחמת כאב בכאב". במלחמה הזאת כנראה כולם צודקים – יכול להיות שהבעיה באזורינו היא עודף של צדק. יכול להיות, שאם נסכים כולנו להיות קצת פחות צודקים אולי נוכל למנוע קצת מאותו כאב בעתיד.

3. הסכנה: בדרך כלל תפיסת העולם נובעת ממכלול סיבות. בעסקת השחרור יש מכלול נימוקים בעד ונגד, אך נראה לי שחלק ניכר מהציבור גיבש עמדה סופית, כשהתבררה החלוקה הידועה בין שמאל לימין ביחס לעסקה. תפיסת עולם נובעת מ.. אך גם מכתיבה את האופן שבו אנו מגדירים את המציאות. במקרה זה מעניין האופן שבו המחייבים והשוללים מגדירים את הסכנה. מחייבי העסקה מקטינים מאוד את הסכנה (בטענה שמאגר המפגעים הפוטנציאלים כבר כך גבוה, ותוספת של מפגעים פוטנציאלים חדשים לא תשנה כמעט את התמונה הכוללת), ושוללי העסקה מגדילים את הסכנה עד מונחים של ודאות. במילים אחרות כדי לחזק את תפיסת עולמו – כל צד מקצין את הגדרתו לגבי הסכנה. יכול להיות שזוהי תמונת ראי לשוני באופן שבו אנו תופסים את הסכסוך היהודי ערבי.

4. המדיה: המדיה כידוע מחפשת סיפורים שירתקו את הצופים אל המסך. לסיפורים מלאי רגש יש מקום של כבוד. לסיפורים שמעוררים הזדהות בטח. לסיפורים שמעוררים מחלוקת ושאלות בטח ובטח. לכן לא פלא שהמדיה מתעניינת כל כך בסיפור שחרור שבוי. כמובן שהמדיה לא טעתה בהרבה – ויעידו מאות הפוסטים (כולל זה) ואלפי התגובות בנושא. העניין הציבורי כמובן דוחף את המדיה לספק עוד מאותה סחורה. הצורך למלא זמן מסך ועיתון גורם לתופעות המוכרות של חיטוט, חדירה לפרטיות, ניסיון לעורר פרובוקציות ועוד. בעצם הקהל כבר מצפה למוצר הזה אחרי שהוא הורגל אליו בעשרות תכניות ריאלטי. לטעמי אם הקהל מקבל את "התבחיל" הזה ולא עושה מעשה (כמו התנתקות המונית מהטלוויזיה, או ביטול המוני של מנוי לעיתון) כנראה שהוא ראוי לאותה סחורה.

הערת סיום. אני יודע שהבטחתי, אך הפעם קצת קשה לקיים. ברוך הבא