ישבתי ודיברתי עם אחיין שלי על עשרת הדיברות. ואז הבנתי. אני מתבוללת. רחמנא ליצלן.

1. עם הדיבר הראשון דווקא אין לי בעיה. אני לא מתכחשת לזה שאלוהים הוא אלוהיי ושהוא הוציא את עמנו מארץ מצרים. לא נראה לי שגם הייתי מסריטה אותו על זה - למרות שאם בודקים היום מי בעיקר מאכלס את סיני בשנים האחרונות ...חובת ההוכחה הייתה צריכה להיות עליו...

2. הדיבר השני הכניס אותי קצת לדיסוננס - אז ברור שאין לי אלוהים אחרים על פניו (ויש שיגידו שלי באופן אישי - אין אלוהים בכלל...) אבל בלי פסלים ובלי תמונות? מתה על תמונות, ופסלים? אני רק עוברת לשניה בשד' רוטשילד ואני חוטפת "מכת פסלים" כזאת שגם אם לא הייתי רוצה - לא היה לי לאן לברוח...

3. עם הדיבר הזה אני קצת בבעיה. באלוהים.

איך אפשר לא לשאת שמו לשווא? חוץ מזה, אצלי - אין לשווא. הכל עם סיבה טובה. באלוהים.

4. זוכרת את יום השבת לקודשו. בטח שזוכרת. איך אפשר לשכוח אם זה היום היחיד שאני מחכה לו במשך השבוע?

5. כבד את אביך ואת אמך - אווווו דווקא כאן אני צדיקה גדולה, כבוד גדול לי להוריי מולידיי - אבל בחייאת! זה מה שיאריך את ימיי על פני האדמה? הכבוד שלי להוריי יילחם בסרטן פוטנציאלי מהסיגריות או ממוות בטוח מה"רוצח השקט" שמתגבש אצלי בוורידים מחמת הסטרס שאני נתונה בו 24 שעות...? בחייאת - לא אמין.

6. לא תרצח...מממ...לא שלחתי ידי בנפשו של איש. אבל אני לא יכולה להבטיח שלא רצחתי בדם קר ג'וקים, יתושים, נמלים ושאר מזיקין. כן - תתלו אותי! אני רוצחת!!!

7. לא תנאף. את מצוות "לא תנאף" קיימתי.

אבל את מצוות "לא תנאיפי" - כאן זה כבר סיפור אחר...

8. לא תגנוב. היום, למשל, גנבתי חצי שעה של שקט - עפתי מהמשרד לפגישה - ישבתי באוטו עם טלפון על "שקט" ונהניתי מ - 30 דקות גנובות. גם פעם, בהיותי בת 9, גנבתי "כיף כף" - אכלתי אותו כל כך מהר מהפחד שיתפסו אותי שהוא לא היה שווה את זה. (לא בדיוק גנבתי, אבל כל מה שאגיד כאן יישמע כתירוץ עלוב אז כן! גנבתי!)

9. אני באמת לא נוטה לשקר. בחיי. באמת באמת. אבל מה אגיד לחברה טובה ששואלת אם היא שמנה, או איך התספורת, או איך החבר החדש שלה. מה אענה לו אם הוא שואל אם היו לי טובים ממנו. באמת. זה קשה.

10. על דיבר "לא תחמוד..." וכו' וכו' וכו'  לא ארחיב. (או סעיף 7)

דווקא מרגיש לי נעים שאני מתבוללת.

אלוהים ישמור.