0
פרידה
אני נפרדת מחיי מכל מה שהיווה את יומי מכל המראות שסבבו אותי מרגע שפקחתי את עיניי בבוקר ועד לכתי לישון, מהשמיים שעטפו אותי בלילות של נדודי שינה, פיסת השמיים האחת הזו שמונחת רק מעל החצר הקטנה והלא מטופחת שלי, הירח המסויים ההוא שנמצא בזוית הייחודית לו מעל העץ שלי. נפרדת לשלום מכל מה שנמצא מחוץ לכותליי הבית, מכל מה שסובב אותו. הקירות לא חשובים, גם המרצפות לא. אפילו צבעו המיוחד של הבית לא גורם לי געגוע מוקדם. כל הנשקף מחוץ לכותלי ביתי מעורר בי כאב מראש, מציף אותי בגעגוע טרם זמנו. אין דמעות בזויות עיניי, רק צער על הזמן האבוד, כאב על שנים של כוונות, רצון, תקוות אין קץ. אותה תדהמה ובהלה שלופתת את ליבי כמו אז לפני שנים שאהבה וכוונה טובה שקבלה ופשרה לא מרפאות שנאה , קנאה ופחד. שכוחי קטן ועלוב על מנת לפתוח לבבות לרצון טוב ושליטוף וחיבוק אינם מרפא לשום דבר. פרידה-זמן נכון להגיד שלום, זמן נכון להבין גם אם ההבנה מלאה בחוסר הבנה, להבין שאני לא אבין לעולם, לקבל שאין צורך. לסלוח, לקבל אותי, לסלוח , לקבל את המצב בלי טינה , באהבה, בידיעה שאני משאירה מאחורי חיים שלמים שנחיו במלואם, במלוא כוחי הייתי בם במלוא אהבתי מילאתי את הבית ואנשיו, בכל יכולותיי הגנתי, שמרתי, טיפחתי, כמו שמשון נאחזתי בעמודים והגנתי עלינו מפני נפילת הקירות עלינו לרסקנו. ואני נפרדת ככה בשקט בתוך תוכי , ממני,מהכתפיים השחוחות מהמשקל המיותר שנח על גבי,חיוך ודמעה חיים בשלום על פני. |