ש חברים של יום יום,
מכירים את הקטע הזה.?!
פעם חשבתי כשיש למישהו הרבה חברים זה אומר משהו, היום אני מבינה שזה אומר רק דבר אחד - שהוא חברותי, זה לא אומר שיש לו חברים של אמת. כי חברים של אמת לא מוצאים בכל יום... כל אחד היום דואג רק לאינטרסים שלו. פעם כולם היו דואגים לכולם, היום - רק כולם משתדלים להשתמש אחד בשני כאמצעי להשגת מטרה כלשהי. למשל: במקום עבודה, נתקלתי, ויותר מפעם אחת, שאם את טובה ומצליחה (כאישה!!! ) אז תגיע אישה אחרת (בד"כ) שזה לא ממש מוצא חן בעיניה ותנסה לשים לך רגליים על מנת להפיל אותך ובכך היא תשיג אתת המטרה. לא תהווי איום עליה.
או למשל אם את חברה, ותבקשי טובה - שזה מותר, ואם אני חברה טובה אני יעזור בשמחה. אבל אחרי זה אם חלילה אני אצטרך עזרה.... אף אחד פתאום לא יוכל לעזור לי. מעניין לא?! לאט לאט הבנתי שאנשים פשוט אוהבים לקבל מבלי לדעת לתת! מה נהיה מכולם פה??? אגוצנטרים!? נרקיסיסטים!? למה אנשים כבר לא נותנים מכל הלב?! לא חבל? אם כל אחד יתן מעצמו, את כל כולו לעזור לחברים, למשפחה אולי נהיה עם טוב יותר. (ואם פעם בחמש שנים יש תחושה של ערבות הדדית זה לא אומר שזה קיים כל הזמן...) תסתכלו טוב טוב מסביב, ותחשבו אם אתם עושים הכל כדי להיות חברים טובים. ב-א-מ-ת!!!
או למשל כשאנשים שמעו שאנחנו אמורים לטוס מכאן, הם החליטו שלא צריכים להשאר חברים שלנו, כי אוטוטוטו כבר לא נהיה כאן, אז לא צריך לספור אותנו...
אז כשמוצאים חברים טובים באמת. תשמרו אותם קרוב קרוב. ואל תתנו להם לברוח. תנו מכל הלב, על מנת לתת ולא על מנת לקבל!
|