הוא חוזר.
הייתי נותנת לו שקט. שקט.
תארו לכן - לו רק יכולנו כולנו להתאפק.
לא לספק את הסקרנות (גם המיטיבה, זן שבאה מדאגה ואהבה)
לוותר על הרצון לראות, להציץ, רק לראות אותו לרגע!
ולהגיד לכל המדיה: אל תצלמו. אל תראיינו, אל תדחפו ואל תציצו.
אנחנו מוותרים. נותנים לו לחזור, לנשום, לבכות, להתקרב - בלי להיות במרכז אור הזרקורים.
בפרטיות.
להיות אדם ולא סמל. ילד של אבא ואמא ולא של כווווווולנו.
עיתונות, טלוויזיה, רדיו, אינטרנט - זו ההזדמנות שלכם להיות גדולים - תהיו קטנים!
אנחנו מוחלים על"זכותנו לדעת". די לנו לדעת שהוא בבית.
עכשיו בואו ניתן לו לנוח ולהחלים, כאחד האדם.