בשבוע שעבר (27.11.07) נפתחה התערוכה "נופים דיגיטאליים", בגלרייה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה
שרייבר באונ´ תל-אביב.
אירית טל האוצרת? מנמקת בקטלוג את? רציונאל התערוכה בטקסט "נוף ללא מקום",?? תוך ציטוט מדבריו
של המנוח? ז´אן בודריאר : "הממשי נוצר מתאים ממוזערים, מטריצות ומסדי נתונים, דגמים של שליטה
הניתנים לשכפול אינסופי". האמנים יוצרים היום באמצעות מחשבים וציוד אלקטרוני ובונים מסד
נתונים המופץ ברחבי הסייברספייס. הוירטואליזציה מהדהדת במעגלים אינסופיים של ערוצי מדיה על
גבי המסכים, והופכת את המציאות ונופיה לנשגבים. במציאות החדשה, אין יותר אפשרות להבדיל בין
המקור וההעתק שלו- ה"סימולקרה". שניהם קרסו זה לתוך זה...כתוצאה מכך בודריאר מוסיף כי העולם
הדיגיטלי החדש של הסימולציה ממוטט את הסדר הישן שהתבסס "על? קיטוב סובייקטיבי בין סיבה
ותוצאה, פעיל לסביל, סובייקט ואובייקט, מטרה ואמצעים"...
נשאלת השאלה האם במציאות זו יש הצדקה ליצירה אמנותית לפי מודלים של העולם הישן, דוגמת סדרת
הדפסים ממוספרת וחתומה המוצגת בתערוכה. אמנם סדרה זו נעשתה באמצעות מחשב, נשמרה כמידע "מם",
אך עקרונית יכולה להיות מופצת כקובץ באינסוף העתקים ברשת הגלובאלית, ומודפסת על-ידי כל גולש
פוטנציאלי! מהי משמעות ה"אוריגינאל"?! מהו הערך של המיספור? האם אין סתירה בין תפוצה המונית,
חופש מידע, בו זמניות ונגישות בעולם הדיגיטלי, לתצוגת עבודות אמנות? דיסקרטיות, שעצם הצגתן
במקום לעיני קבוצת צרכנים נבחרת, הופכת אותן ל "ייחודיות" לעומת אחיותיהן הזהות שלא מוצגות?
הנופים הדיגיטליים שפוטנציאלית שואפים להיות נוכחים ושווים לכל בכל זמן ובכל מקום ובחינם, שבו
והפכו לנופים ייחודיים מסורתיים "כלואים" הדורשים השקעה נכבדת של ממון, אמצעים וזמן מצד
הצרכנים!
ייחודיותם? של הנופים? הדיגיטליים היא היותם מצויים בסופרפוזיציה (שוכנים בו זמנית בכל מקום
וכל זמן ברחבי הרשת הגלובאלית), ואילו במקרה שלנו, הגלריה מפקיעה את חרותם זו, תוך שהיא מרתקת
אותם למקום והזמן הייחודיים, האיטיים והפיזיים? של קירותיה. בעיניי היצירות שחלקן מרתקות
ביותר כמו הטריפטיך הווידאו פלאזמי "נוף אוריינטלי מס 2,3 ,1"? של רומי אחיטוב, ו Informer
(2003) של רן סלבין, זועקות לפרוץ את קירות הגלריה ולהפוך למקוונות באינטרנט
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3367131,00.html ... ואילו ההדפסים של ראובן זהבי
ודגנית ברסט, הם פריים בודד שהוקפא בזמן ונותק מתוך "משך" במרחב-זמן של יצירה דיגיטלית...
היצירה האינטראקטיבית של תמר שחורי "סוסורוס" מפעילה את הקהל במקום, והופכת אותו לשותף פעיל
ביצירה. התנהלותו במקום משפיעה על הנוף המוקרן על ריצפת הגלריה.? "סוסרוס" שיחובר לאינטרנט
יהפוך לטלפורטר, לחלק אמיתי ומחולל של הנוף הדיגיטלי, אותו יחוו וישנו? בו-זמנית שוכני
הסייברספייס הגלובאלי. לדעתי, הסייברספייס הוא ה"אל-מקום" האמיתי להציג ולחוות את הנופים
הדיגיטליים כפי שעושה זאת "ההלך הדיגיטלי"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3416945,00.html הסייברספייס מייצר ומפיץ את המידע והידע- הם הסחורה של "הקפיטליזם המאוחר". הSimulacra ?הופכת ל Cimulacra , דהינו מימד
נוסף של אוביקט המתפשט בסייברספיים במהירות האור C. על האמנים להשתלב במגמה ולאמץ את
הטכנולוגיה שתהפוך את יצירותיהם למטריצות ומסדי נתונים, הניתנים לשכפול אינסופי, ולא
לאובייקטים בדידים ו"נדירים" נוסח הקפיטליזם הישן.
בביקורי בתערוכה, צילמתי את "נופי" המקום באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותי, עיבדתי את הצילומים
במחשב כף היד שלי, ושידרתי את היצירה למבקרים בתערוכה שהיה ברשותם מכשיר טלפון עם "בלוטוס".
אחד הנופים מצוי ברשת http://sipl.technion.ac.il/~avi/2d_images/nofim.jpg . אופן פעולה זה
מדגים למעשה את היכולות של כל אחד ואחד להיות חלק מיצירה גלובאלית מתוך כורסתו בביתו.
אבי רוזן, אמן מדיה חדשה.
avi@siglab.technion.ac.il
http://sipl.technion.ac.il/~avi/cv.html |
