אתמול היה הדיון בבג״ץ בנושא עסקת שליט. פוסט זה נכתב אמש בשעה 13:20 ומכאן לא הייתה עוד החלטה. אבל לא באמת צריך לחכות להכרעת הרכב השופטים כדי לדעת את התוצאה- מחר יפתחו דלתות האוטובוסים ומיטב הרוצחים ישוחררו לחופשי. זה לא עניין של חוק, זה לא עניין של משפט, זה פשוט ברור- בג״ץ יודיע שזה עניין מדיני ולכן זה נתון להכרעת הממשלה. כך היה בהתנתקות וכך יהיה גם היום. מוזר שכאשר דנים בהריסת בתי מחבלים, גירושם לחו״ל, שלילת אזרחות, הריסת מאחזים, צווי הרחקה מיו״ש וכו׳, מוזר שאז זה כן נושא לדיון וזה דווקא נושא הומניטרי ולא מדיני. ואח״כ קמים כל מיני פרשנים ומנתחים ותוהים כיצד ייתכן שהאמון הציבורי במערכת החוק ובעיקר במערכת המשפט בישראל כל כך נמוך. זה כבר לא ״יש שופטים בירושלים״ אלא יותר ״יש שופטים באל-קודס״. לפחות הם יעשו את זה עדין ולא יגידו לעותרים, משפחות שכולות שבני משפחתן נשחטו, ״תעופו לנו מהעיניים, בואו נסגור עסקה״. לא, הם לא יגידו את זה. הם יפלפלו עיניים, יאנחו מ״כובד האחריות״ או מה״הכרעה״ וסבירו בנימוקים ארוכים כיצד ליבם נקרע אך אין מה לעשות. מזכיר לכם מישהו אחר במערכת קבלת ההחלטות?
כן, ככה מתנהלת המדינה היום. ראש ממשלה מחליט וכולם מתיישרים לפיו. בדיוק כמו בהתנתקות. אין יותר דעות חולקות, אין התנגדות, העיקר לא להיות ״מסומן״. נראה לכם שבממשלה הגדולה בתולדות המדינה אין כאלו שחושבים אחרת? אבל זה לא משנה מה אתה חושב, מה שמשנה זה מה אתה מראה כלפי חוץ. וכאן כולם התגייסו לצב״ל- צבא ביבי לישראל. כולם כמו חיילים טובים ממלאים פיהם מים. אחד החטאים החמורים של מלחמת יום כיפור היה ״הקונספציה״, כולם הסכימו איתה ואף אחד לא חלק עליה. מאז, תמיד יש מישהו בדעה אחרת, תמיד יש מישהו שמטיל ספק. אבל לא כאן, כאן ההפסד הפוליטי הצפוי מהתנגדות לעסקת שליט לא שווה ללובשי החליפות שלנו ולכן ליברמן ״מתנגד״ בהצבעה המזויפת והמכורה מראש שכאילו עשו בממשלה אבל חוץ מאותה ״התנגדות״ לא שמענו ממנו. ולכן פרקליטות המדינה מנסה בעצמה לבטל את העתירה לבג״ץ ולכן מכוחות הביטחון לא נשמע קול שונה, קול שמטיל ספק. כי כולם חושבים על הקידום הבא, לאן אני אמשיך מפה, מה ייצא לי מזה. ערכים כמו אמת וצדק הם פנטזיה.
ומכיוון שכל ה״מפקדים״ שלנו נטשו אותנו, אז הקרב נשאר ל״חיילים״ הפשוטים. אנשים כמו ילדי משפחת סחיווסחורדר שמשפחתם סבלה את אחת האבידות הקשות של המלחמה היהודית-ערבית. אני מתאר לעצמי שרבים מכם כועסים עליהם או לועגים להם. הרי הם נראים כמו דוס מצוי, עם פאות ושיער פרוע וציצית, והם השחיתו את האנדרטה של רבין, והם מדברים לא יפה לנועם שליט. כי הכאב שלהם, האובדן שלהם, נמוג לכם מהזיכרון. כי אתם לא זוכרים שהם איבדו את מרבית המשפחה בגלל אחד מאותם נבלות. וגלעד? גלעד ונועם ואביבה זה זיכרון טרי ורענן, והם בכל פינה ובכל ערוץ, אז אתם לטובתם. וכמו סחיווסחורדר יש עוד רבים, למעשה יש עוד אלפים. והם לא מקבלים את המינימום, את הידיעה שרוצח משפחתם נמק בכלא (על התנאים שם אני בכלל כבר לא מדבר). איך תרגישו אם ישחררו את יגאל עמיר? את מרי פיזם? את רוצח משפחת פוגל? אז תתארו לעצמכם שזה היה מישהו ממשפחתכם. הם אפילו לא קיבלו את הכבוד המינימלי שהמדינה תודיע להם בדרך מכובדת. לפני שבוע היה טקס זיכרון לחללי מלחמת יוה״כ ואף נציג מהממשלה לא הגיע ובצדק עשו מזה סיפור, אבל חללי הטרור לא ראויים לכבוד המינימלי?? הרי יש לנו בערך 7,000 שרים וסגני שרים ומזכירים ודוברים, לא יכלו לסדר סבב בין המשפחות השכולות? לא יכלו לשלוח אפילו נציג צבאי (כמו כאשר חייל נהרג)?? הם לא ראויים לזה? הם לא נתנו למדינה מספיק? אני לא מאשים אותם שחלקם מדברים על לרדת מהארץ, הארץ שבגדה בהם וביקיריהם. מורחים אותנו בהסברים למה לא ניתן היה להודיע למשפחות כשבעצם לאף אחד אין רצון לעשות זאת כי זה לא יצטלם טוב. אבל אל דאגה, כמו שהם רבו על מי יישב איפה בסעודה עם נשיא ארה״ב, ככה גם כל אוכלי הנבלות מהממשלה ידאגו להצטלם עם משפחת שליט.
קראתי שמשפחות שכולות אומרות שהם עם ביבי גמרו, שלא יצביעו לו. אולי במקרה שלהם זה נכון, אבל כולנו נשכח עד הבחירות, כולנו נאמין להבטחות בקמפיינים, להבטחות על ביטחון, ומנהיגות, ואחריות, ודאגה, וצדק חברתי. בתכל׳ס, אנחנו מעניינים להם את התחת.
|