כספינה רוגשת אהבתיה,לוקט את תאוותה אחת לאחת,מביאן אל גופי למשמרת נצח.

מחפש אט אט את גופה,תר אחר כוכי אהבה קטנים ונסתרים שיתיכו לבה של תשוקה בנפשה,שירביצוני טירוף לגלות את כל כולה.

ידיי עינגו אותה קלות,גופה הערום קרא לי אליו,לעשות בו כרצוני.ידייה הושטו אליי באהבה גדולה,מחזרות אחר גופי.ריח של תשוקה עמד באוויר,כשיכר החומד רצון הנפש.

התשוקה המתה ופעמה ללא רחם,נתנה ביטוי לכל מגע ולכל ניע,והיא אספה עצמה לחלום הנשכח שלא ידעה  

אור הנר שהבהב חלושות דועך לאיטו, הוליד צלליות גדולות שהילכו בתוך מושא האהבה כמלאכים שומרים לבל אחטא באהבתי.רוח נשבה,עידנה את החדר במשבים מלטפים

תרמה לרטט חנוק למצוא את החמימות הגדולה שכה רציתי.

ידעה היא את מלאכת האהבה,פרטה בכל מיתר בגופי,לרטט טהור ובלתי נשכח.

ושני הגופות סחררו עצמן לרגע האמת,שבו יביאו את עצמן אל האושר הנכסף.

והרגעים שחלפו נלגמו ככוסות אושר עד להגשמה העצמית...ואז ידעתי,אהבתי תמה.

מה נוראה הייתה ההרגשה,עיניי דמעו ביקשו סליחה על מעשיי.

לא יכלתי להביט בפניה של האישה שכה אהבתי כמה דקות לפני כן.הבושה כיסתה אותי במרבד של אדמה עמוקה,מנעה ממני לזעוק את קולי.חיפשתי מוצא לצאת מהמצב המביש אליו נקלעתי,כל נסיון הרחיק אותי יותר ויותר אל האבדון הפנימי.

א' הבחינה במצוקתי,ליטפה את ראשי,ואמרה לי...אני מבינה אותך,מבינה את הכאב שלך.

אינך מבינה,לא תוכלי להבין.

זו אני שסחפתי אותך לאהבה הזו,ואני לא מתחרטת על מעשיי אלו.

להתחרט,מעשה זה היה צריך למצוא את עצמו הרבה קודם לכן.

היה לי כ"כ טוב עימך,לא רציתי לאבד אותך.אמרה.

והכאב שבתוכי רק התגבר,פתאום חשתי ריקנות משוועת לתשובות,חשתי שאיני יכול עוד להיות במקום ההוא,רציתי להיות לבד,עם עצמי.

הייתי רוצה להיות לבד..אמרתי.

נפרדנו בנשיקה,אצור איתך קשר אחר כך,לחשה לי קלות.

שבתי לביתי,דמעות בעיניי,ממאן להרגע.הלילה כיסה עצמו בעננים,ובכה יחד איתי.טיפות הגשם נמסו בדמעותיי,כאות קין על אובדן הזהות שכה עוללתי לעצמי..אהבתיה,אהבתיה עד מאד..הגשם לא  הצליח לשטוף את כאביי.

רגש האהבה שבי המה בנגיעה של כאב התפתל בצערו על אובדן זהותי האחרת,שהתחלפה לה,בקול ענות חלושה הנקרעת בין החבלים החזקים של האהבה.והמילים המתוקות שכה מלמלתי,שכה דיקלמתי נמסו בזיקת השקר שהלבין פניי לעצב מנוכר.

ובימים ש.אחר כך כבר לא שמעתי מא',נעלמה כלא הייתה,לא טרחתי אפילו לחפש,הכאב היה כבד מנשוא.

ואני עדיין בוכה בפנים,בוכה על מר גורלי שהיתל בי ללא רחם.

***המשך יבוא..