ללא ספק, זו אחת העסקאות היותר שנויות במחלוקת, ביחס לכל עסקת כניעה או נצחון (בעיני המתבונן) של מדינת ישראל.
ללא ספק - גלעד שליט קורבן אומלל של העימות הישראלי-פלסטיני ואין ספק שאביו נועם צודק לחלוטין בדרישה להשבתו הביתה.
ומאידך - ללא צל של ספק גם קורבנות הטרור שמתנגדים לעסקה, יחד עם גופים אחרים, צודקים לחלוטין (ואנא מאנשי השמאל הקיצוני שטוענים שזהו לא טרור אלא מאבק לגיטימי - הרי שמאבק מנוהל כנגד צבא, לא כנגד אזרחים. הרג אזרחים הוא רצח לכל דין וללא כל צידוק מדיני. כמו כן - אל תאשימו את צה"ל ברצח כי צה"ל לא מחפש להרוג אזרחים כשעשוע אלא זה מתרחש כמעט תמיד, להוציא מקרים חריגים שנויים במחלוקת או טעות אנוש תחת לחץ, באירועים של הגנה עצמית).
ומדוע הם צודקים? הם צודקים בגלל שבואו נתאר מצב אפשרי ולא דמיוני, בו נחטפת משפחה (אגדיל מעט את הלחץ עם משפחה שלמה, לא אדם בודד) על ידי ארגון פשע, המחזיק בה בדרישה לשחרר 1000 האנסים, הרוצחים והשודדים מבתי הכלא בישראל. יודעים מה? אפילו לא 1000. בואו נעשה את זה 500... זה משנה? בהחלט לא סוגייה פשוטה בעליל ונניח ולאף אחד אין מושג היכן הם מוחזקים - לאחר 5 שנים מדינת ישראל ניצבת בפני החלטה.
מהי ההחלטה הנכונה במקרה הזה? הקדישו מעט מחשבה לסוגיה ונסו להכריע את הכף - לכאן או לכאן. סוגיה זו לכאורה אף קלה יותר מאשר שחרור מחבלים, שכן המשוחררים הנ"ל אינם ממתינים לשעת כושר נוספת להרוג 30 ישראלים. יתרה על כן - סביר להניח שחלק בלתי מבוטל מהם יפרשו כבר מחיי הפשע ולא ינטרו טינה למדינת ישראל, שכן הם נתפסו בעוונותיהם ויודעים שיש לכך מחיר.
האם הייתם משחררים אותם? אם כן - מהו המסר שאתם מעבירים לחברה ולעולם בעצם? (שאין באמת עונש על ביצוע פשע... ושתמיד אפשר לשחרר אותכם בסוף ודי בקלות ולכן הפשע משתלם? זה הרי המפתח לאנארכיה)
האם הייתם אומרים לא? ואז חורצים את דינה של משפחה אחת תמימה לאונס ולמוות בשיסוף גרונותיהם, לאחר 5 שנים או 10 או 15, בשבי?
התשובה איננה חד משמעית ואני רוצה לראות את האדם שיביט לי בעיניים ויאמר "כן" או "לא" בלב שלם ובדעה צלולה, בידיעה שיתכן והמשפחה הזו יכלה להיות המשפחה שלו.
במקרים כאלו - גם לא ניתן להביא את הנושא להצבעה במשאל עם - הן משום פומביות התוצאות (נניח והעם אומר "לא" - החמאס עשוי להגיב בהרג מיידי של שליט) והן משום שבעצם חייה של משפחה וחייו של אדם נתונים כעת לשיקול דעתה של החברה - אף כי לא ביצע פשע כלשהו אלא אף נלחם עבור החברה - ובעצם החברה חורצת את דינו משיקולים שונים שאינם בהכרח ענייניים, מה גם שהחברה לא נמצאת במצבו ולא ראוי שתשפוט.
זהו אחד המקרים הנפלאים הללו בחיים, בהם אנו מעדיפים שאחרים יקבלו את ההחלטה עבורנו ואנו נהנהן בהבנה. לא בהסכמה לכאן או לכאן, אלא בהבנה.
ועל כך אומר - שחרף חוסר המנהיגות והבלבול בו לכאורה מצוי בנימין נתניהו (במידה רבה בגלל הקואליציה הרצוצה), הרי שהוא הראשון שהרים את הכפפה וקיבל החלטה, שאף אחד מאתנו לא באמת היה רוצה לקבל לעיני המדינה כולה, הנישאות אליו, כקיסר הניצב מול הגלדיאטורים וחורץ את דינם לחיים או למוות.
|