עוד בהיותי גבר צעיר, הבנתי כי נשים מוזיקה וזיונים

הולכים כמו בייגלה עם שומשום

אבל הכי חשוב, זה להיות יפה [לא באמת קשור לפוסט הזה אבל שלא אשכח]

ככה מצאתי את עצמי מזדיין בנחת לצלילי בלדות רוק.

א המיתולוגית אהבה את אייר סופלי, נו, שיא הקיטש, אבל כל פעם כשהייתי שומע

את i'm all out of love בוקע מחדרה, ידעתי שיהיה סקס שמח.

אולי גם האור האדום היווה סימן מעיד.

בכל מקרה, החרשתי את אישיותי הרוקיסטית הלטנטית, כי גם מי שלא אוהב שומשום, אוכל בייגלה.

אח"כ באו שנים קשות

מוזיקת טראנס, בחיי, ספורט בקצב מהיר מידי

איך אפשר לזוז כלכך מהר ועוד להספיק להנות.

אבל אז הגיעו הימים הנוראים, נולד ילד, אתה מניק ביד אחת, עושה כלים ביד השניה

ובמחשבות אתה נזכר בערגה בימי לאונרד כהן הטרובדור החביב.

ואז

אז אתה מגלה את השוס

דיגדיגדוג.

אתה תוקע את הרך הנולד, מול דיגדיגדוג, ויש לך בדיוק 40 דקות

להתפשט, לרוץ לחדר, לגרור אותה בשיער

ולשחרר את כל מאוויך הכמוסים.

בקיצור, עד היום אני רואה אנשים עם התניה לשירי דיג דיגדוג

ברכות לנורית הירש

שהצילה רבבות נפשות בישראל