בהתייחס לפוסטים האחרונים

אני מתחיל להבין שהתחלפו לך עליונים בתחתונים,

משהו לא בסדר אצלך בבית עם השעונים,

נראה שהם מתקדמים אחורה בזמנים.

זהו ממש אצלי רגע של הברקה, שיסיר ממך כל מכה,

נראה ששען מדופלם יכול לפתור בצ'יק את כל המבולקה.

אבל יכול להיות שזה סוג של כישוף, שלא מרפה,

כבר שושלות רבות קודם, ללא מרפא,

איזה דפוס קבוע לאורך שנים, כדאי שתבדוק,

ולמרות שאינני רופא,

אני מה זה טוב בלסלק רוחות - פשוט צריך לירוק

ולגלגל טבק בעלה ירוק,

ולומר שלוש פעמים, תוך כדי העלאת עשן,

תצא מיד, תצא מיד רוח עקשן.

ואם כל זה לא יעזור והרוח לא ירפה,

אם תבקש יפה, בזמני החופשי אקרא לך בקפה.

תותח אתה !! 

תזכה למצוות - אלוהים אוהב אותך -

תן חיוך ותהיה בשמחה.

גם  לי, גם לי, יש זכרונות לא חביבים מהיותי עול ימים,

הייתי ילד פרוע עם פה מלוכלך שעושה צרות למורים,

כשהייתי הולך ברחוב השכנים היו מצביעים עם אצבע חמורה,

כלום לא ייצא ממנו סתם ילד שכולו מכה רעה וחבורה.

אני מודה שגדלתי והמצב בעצם רק הלך והחמיר,

מישהו ראה אולי פסיכולוג טוב, אני זקוק לו כמו אויר....

.

להיות או לא להיות, וזו השאלה:
מה נעלה יותר: לשאת באורך-רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים,
למרוד, וקץ לשים להם!

.

חיתולים – או טיטולים? וזו השאלה

מה סופג יותר? להשתין לאורך החדר,

זרמי גורל חמים, שלולית גיגיותיו

או אם עטוף לצאת מול ים הנוזלים

לייבש, וקץ לשים לסירחונים!

קוראים לזה תקוות וזכרונות,

ורצוי 'כותב' שלא תבלבל עם מה שנקרא דימיונות.

בעצם עכשיו כשאני כותב, זה באמת מבלבל מאוד,

ולדעתי אף פסיכולוג לא יכול לעזור בעניין הזה באמת,

גם לו ניסיונות ודימיונות משלו,

ובילבולים, ואנחנו אצלו כי הוא מחפש חברה,

ופרנסה.....

וכל ענייני הנפש מסתכמים בבילבול וחיפוש.

והמקום שבו יש שקט, בדר"כ תפוס,

חכה כשיהיה קשה עם המחית תפוחים והקורנפלקס.

אבל מרוח הכתוב בפוסט שלך,

די ברור שעם חוש כזה של הומור וסלחנות לסביבה,

תדע להסתדר בבוא היום גם עם לחם בריבה.

אתה כל כך מזכיר לי אותי...