בשבת האחרונה ובחג לפניו מכל פינה ראיתי פרפרים ממינים ומסוגים שלא ראיתי מימיי.... אני רגיל שמאז כתיבת הספר "הפרפר תיאמה והתנגה סנגה" לפני יותר מעשור, אני מוקף רוב הזמן בפרפרים. לפני כשנה אף הגיע לביתי בכפר פרפר כחול\ירוק, גדול ממדים, נראה מתכתי משהו ובמשך מספר ימים התמקם ליד המשקוף בכניסה לבית ולא זז ממקומו! יומם ולילה. יום אחד, כשם שהגיע נעלם... מזל שבתי צילמה אותו למזכרת... אולי לדוד היקר יש הסבר מלומד למקרה? (דוד ירושלמי הוא חבר לעט שמאוד מקושר...)
תשובתו הגיעה לאחר מספר שעות... :

"בוקר טוב רוני יקירי.

ברשותך אתחיל בסיפור מהחיים.
לפני כמה שנים, התיישבתי מול המחשב לכתוב משהו. היה זה ערב קיץ לוהט למדי ואפילו בירושלים האוויר לא זז. בזווית העין ראיתי משהו זז על הרצפה. נשאתי את מבטי להתבונן והנה עקרב צהוב צועד לו קוממיות על הרצפה כאילו שהוא בעל הבית, צבתותיו מאיימות מלפנים ועוקצו זקור מאחור והוא מתקדם בצעדי איום לעבר רגלי היחפות.
כמובן שקפצתי ממקומי כנשוך נחש (ולא כנשוך עקרב), הורדתי עליו נעל והשלכתי את גופתו למטה לגינה - גם לנמלים מגיע לאכול משהו בימי חמסין, הלא כן?
אמממה? התחלתי לחשוב מהיכן צץ הברנש הזה.
אני גר שלוש קומות מעל הגינה מצד הנוף וקומה מעל רחבת הכניסה מצד הכניסה, כך שעקרבים לא יכולים להגיע אלי אלא אם כן הם מגדלים כנפיים או שמישהו מביא אותם בין אם בטעות ובין אם בכוונה. אפילו טרחתי להתקשר לחבר זואולוג כדי לברר סופית את העניין והוא הבטיח לי חגיגית שעקרבים אינם יודעים לטפס על קירות וגם לא על מדרגות ומאחר וגם לא קבלתי משלוח של עקרבים לאחרונה וגם איש לא הביא לי מתנה, נותרה חידה.
מה עשה העקרב הזה בביתי? כיצד הוא הגיע?
התשובה לא איחרה לבוא.
אני יודע שהתשובה הזאת אולי תישמע תמוהה ומוזרה.
אני בן מזל עקרב.
באותה התקופה עמדתי בפני פרשת דרכים, התלבטתי קשות על דרכי הרוחנית, נלחמתי עם עצמי לעיתים בשצף קצף ולמעשה הייתי צריך להגיע להחלטה אם להמשיך בדרך מסוימת בה הלכתי מזה זמן או לשנות כיוון לחלוטין ולפנות לדרך שונה שלמען האמת היתה מנוגדת לאופי שלי.
את העקרב הזה בראתי בעצמי.
אני יודע שזה נשמע פנטסטי אבל זו בעיניי האמת המוחלטת.
בראתי אותו מתוך הצורך הפנימי שלי למעוך את תכונות העקרב שבי (או לפחות חלק מהן), לנצח את עצמי, ממש "להרוג" תכונות בסיסיות מסוימות שכל בני מזל עקרב נושאים איתם ואצלי הן "שלטו במרחב" הקיום שלי וזאת כדי לאפשר לעצמי את פריצת הדרך.
ואכן, דברים רבים השתנו מאז.

אני מתנצל על אורך הסיפור אבל אני מניח שאתה מבין את ההשלכות.
אתה רוני יקר בראת את פרפריך.
מתוך הצורך הפנימי שלך לחוות את החוויות, ליצור את היצורים היפים האלה מתוך אותו צורך פנימי אמיתי ועמוק שלך לפרוץ קדימה ולמעשה להתמזג הלכה למעשה עם העולם הנפלא אותו בראת.

אנחנו רוני יקר נבראנו בצלם. בצלם אלוהים.
מהו אותו צלם אלוהים? האם זו דמותו? האם הוא אופיו?
אני אומר שצלם אלוהים הוא מהותו.
אנחנו מהותו של אלוהים.
ומהי מהותו של אלוהים?
בריאה כמובן.
זה "הסוד" היחיד שהוא גילה לנו על עצמו. הוא אמר: יהי... ונהיה!
כלומר, הוא ברא משהו מתוך האין משהו.
ואם אנחנו כצלמו וכדמותו הרי שגם אנחנו בוראים.
אנחנו הרי בוראים יום יום את המציאות של עצמנו, בוראים את חיינו ואת כל מערכות היחסים שיש לנו.
אבל אותה תכונה של בריאה אינה מסתיימת כאן. היא אולי רק מתחילה.
מכיוון שכל דמיון שלנו, כל מחשבה, בוראים עולמות באסטראל ואם נתמיד בהלך מחשבות מסוים ונתמיד בו, הרי שאותם עולמות יתגבשו לממשות ויקנו לעצמם זכות קיום של ממש.
ואם נלך הלאה הרי שנוכל לברוא דברים מוחשיים גם כאן, בממד הפיזי.
אם יש לאדם כוחות רוחניים, אם יש לו חיבור אמיתי עם עומקי פנימיותו, אם יש לו צורך אדיר להביא את אמונתו לידי ביטוי, הוא יברא הלכה למעשה את הדבר החשוב לו.
כך שיש בני אדם שבוראים אפילו את עצמם בדמות נוספת כדי לחוות חוויות מסוימות, בוראים דמויות ומקומות, בוראים מצבים מסוימים, יש בני אדם שבוראים עקרבים כדי לרמוס תכונות מסוימות הקיימות בהם ויש בני אדם שבוראים פרפרים מכיוון שהם מחוברים לאנרגיות היופי המופלאות שאותם פרפרים מייצגים בממד הפיזי.
ולא משנה בכלל אם בריאת הפרפרים הזאת נעשית כחיקוי לפרפרים המוכרים למדע או כזנים חדשים לחלוטין.
הצורך הפנימי שלך להתמזג עם המהויות של הפרפר, עם מהויות הצבעים שלו ועם מהויות הרגשות שפרפרים מעוררים בבני אדם, היה הכוח הדוחף מאחורי כל תופעות הפרפרים שחווית, שאתה חווה ושתחווה גם בעתיד.

מאחל לך שבת נפלאה."

בזו השיטה יצרנו אתם ואני את המציאות לשיחרורו של גלעד... (תעיינו בפוסטים קודמים) ובאותה שיטה אי"ה נשחרר את יהונתן פולארד הנמק בכלאו...