כותרות TheMarker >
    ';

    החיים הם לא משחק ואולי טעה מי שחשב כך?

    3 תגובות   יום רביעי, 19/10/11, 11:46

    כתבה בענייני אינטרנט, כלכלה והאבולוציה של משחק החיים

    התנהגות משחק, יצירתיות וסקרנות הן תכונות השמורות לבעלי חיים בעלי אינטלגנציה גבוהה, האם יש קשר בין אלו לבין הצלחה בחיים הפרטיים ובעסקים? ואיך נוכל לשרוד במציאות החדשה של התרבות הדיגיטלית, בה האינטרנט הולך ומשתלב בכל מישור בחיינו - ההופכים למשחק חברתי ברשת?

     

    גם בעלי חיים משחקים

    בשנת 1938, ההיסטוריון ג'ואהן הואיזינגה (Johan Huizinga) הציג את מושג "האדם המשחק" טוען כי משחק ולא מאבק הוא האלמנט שעיצב את התרבות האנושית, וזאת בניגוד מוחלט למה שייחסו אנטרפולוגים בני זמנו שהיו תמימי דעים בקשר להתנהגות והתפתחות האדם - מאבק להישרדות. אכן, באמצעות דימויים אנו רואים את העולם האמיתי אך זכות זו אינה שמורה לנו בלבד, שכן משחק אינו בלעדי לבני אדם, עובדה הידועה לכל מי שאי פעם גידל כלב או וחתול. התנהגות משחק מופיעה רק אצל בעלי החיים העילאיים. היא אינה קיימת אצל חסרי-חוליות, דגים, דו חיים או זוחלים, והיא נדירה אצל עופות. למעשה, קבוצת העופות היחידה שחבריה נראו משחקים בצורה משכנעת הם העורבים, בייחוד העורבים השחורים, והדבר אינו מקרי. העורבים הם אופרטיוניסטים מובהקים, ובעלי האינטלגנציה הגבוה בקרב העופות. הדיווחים על דגים משחקים מבוססים על אי הבנה. דגים מסויימים נראו מזנקים על פיסות עץ צפות במה שנראה כתרגיל התעמלות, אבל למעשה הם ניסו להסיר טפילים מעורם. רק בקרב היונקים נצפתה התנהגות משחק כפעילות נפוצה, וגם אצלם, משחק מורכב, מוגבל בעיקרו לטורפים ולפרימטים (כולל יונקים ימיים). משחקיהם של הפרסתנים מסתכמים בדרך כלל בפרצים של מנוסה חסרת כיוון. טורפים ופרימטים, לעומת זאת, עוסקים במגוון של פעולות משחק, ובצעירותם הם מקדישים לכך פרקי זמן ארוכים מדי יום (דסמונד מוריס). למשל, העובדה כי עכברים צוחקים אינה חדשה למדע. מדען מאוניברסיטת בולינג גרין הראה כי מכרסמים, הנחשבים בעיני רוב האנשים כחיות מזוהמות, אוהבות אף דיגדוגים Jaak Panksepp)). סטודנט מחקר הציע להקליט את צחקוקי העכברים על ידי "גלאיי עטלפים" מתוכחמים הרושמים גלי קול שאוזן האדם אינה שומעת. "זה ממש קל, כמו לדגדג ילד, הם הכי אוהבים שמדגדגים אותם בעורף וכן מוקירים תודה על ידי נשיכה קלה. ננשכתי מאות פעמים, אבל תמיד בדרך משחק," אומר פנקסיף. מחקר זה אמנם נשמע משעשע אך מטרתו היא להתחקות אחר המקור הביולוגי של ההנאה. כנראה, בדומה לילדים, מגרש המשחקים הוא המקום האהוב על העכברים.

    יש שלושה סוגים עיקריים של משחק: משחק אקרובטי, משחק חוקר ומשחק חברתי.

    במשחק אקרובטי מתרגל הצעיר איכויות שונות של משחק כמו נטילת סיכונים, פריקת מרץ, וקביעת נושא ושינויו. במהלך פרצי המשחק לומד הצעיר את גבולות היכולת השרירית שלו, ולומד עד היכן הוא יכול להגיע והיכן מצוייות החולשות שלו.

    במשחק חוקר בעל החיים בוחן ובודק עצמים הנמצאים בקירבתו וערכם של אלו הוא בהיותם מקור "להתעסקות יצירתית".

    במשחק חברתי הצעירים לומדים רבות על מגע גופם של חבריהם, אחיהם והוריהם, וגם כאן בודקים את גבולות היכולת הגופנית ואת גבולות העונג כשהם עוסקים בפעילות נמרצת. במשחקי קרבות נמצא שתפקידי הרודף והנרדף מתחלפים כל הזמן, דבר שלא היה קורה לעולם בסיכסוך אמיתי בין בעלי חיים. כבר בשלב זה הם למדים על מיקומם ההיררכי בקבוצה.

     

    ''

    פיקה אמריקאי (Ochotona princeps) בפארק הלאומי בקולורדו. חיפוש אחר מזון הוא כשלעצמו מקור הנאה לבע"ח, מחקרים הראו כי מכרסמים, מעדיפים למצוא את מזונם במקומות מחבוא מאשר מוגש בקערה.  (תמונה: ביל מייקל)

     

    להיות שובב זה דווקא לא כל כך רע

    בכל ההקשרים האלה, ההבדל בין התנהגות משחק להתנהגות אחרת היא כי התנהגות משחק תמיד היתה מוקצנת. אבל מדוע זה קורה? מדוע בעלי חיים מבזבזים את האנרגיה שלהם בדרך זו? די קשה להסביר התנהגות משחק במושגים דרוויניסטים, שכן נדמה שהם מבזבזים אנרגיה שיכלה היתה לשמש להישרדות ולהתרבות. התשובה המקובלת היא שבעלי חיים צריכים להתאמן בפעילויות של בוגרים, להכין את עצמם לחיים הקשים הצפויים להם. המשחק נתפס כתוכנית אימונים המפתחת את היכולות והכישורים שירכשו בחייהם הבוגרים. אבל הועלתה גם הטענה שמשחק ראוותני אינו נחוץ למטרה זו. כשאדם מתאמן בנגינה של כינור, הוא אינו עושה זאת בדרך של משחק מוגזם. הוא מנסה לבצע הכל כהלכה. פעולותיו רציניות ומבוקרות, לא פראיות ומשולחות רסן. באורח דומה, בעלי חיים צעירים היו יכולים לעשות נסיונות רציניים ומבוקרים לבצע פעולות בוגרות, ולהכין את עצמם לחיים בוגרים שבהם ההישרדות היא אתגר יומיומי. מהו סודו המיוחד של המשחק, ומדוע חשוב כל כך שהוא יבוצע בדרכים שונות לגמרי מדפוסי ההתנהגות האחרים?

    התשובה היא כי שובבות המשחק משמשת אות לחברים אחרים בקבוצה, ומכריזה על כך שאין לתת את הפירוש הרגיל לפעולות המבוצעות בשעת משחק.במילים אחרות, בעלי החיים הצעירים אכן עוברים תהליך של הכשרה לחיים בוגרים, אבל הם מבטיחים שלא יינתן פירוש מוטעה למעשיהם באמצעות השתובבות, השתוללות והתפרעות הם משדרים את המסר הברור ש"זוהי רק חזרה".

    אותות משחק משתנים ממין למין, והם טיפוסיים מאוד. בני אדם משתמשים בחיוכים ובצחוק. לשימפנזים יש הבעת משחק מיוחדת, שבה הפה נפתח אבל השפתיים משוכות על השיניים כדי להסתיר אותן. אצל הכלבים הזמנה למשחק כוללת השתופפות ברגליים קדמיות כפופות וברגליים אחוריות ישרות, כך שפלג הגוף הקדמי קרוב לקרקע והאחוריים מונפים באויר. הרבה מינים חובבי משחק משתמשים ביותר מאות משחק אחד. בנוסף על קידת המשחק שמבצע הכלב, הוא יכול ליזום משחק בכך שיציע לחברו חפץ משחק, או ישכב ויתגלגל על גבו.

    ניתן לומר בביטחון כי כל עוד ההישרדות מובטחת, בעלי חיים אלו רוצים לשחק. כך אפשר לראות כלבים וחתולים המשחקים אף בגיל מבוגר ואף קשיש.

    אין צורך לומר כי האדם, המשתייך למין הנבון והאופרטיוניסטי ביותר, הוא גם השובב ביותר. ומאחר שהתבונה העניקה לנו אורח חיים מודרני, שההישרדות כבר אינה מהווה בו בעיה יומיומית, אהבת המשחק שלנו עוברת יותר ויותר אל חיינו הבוגרים. הבוגר הילדותי הפך לנורמה, והרחבות מדהימות של התנהגות משחק מצויות מכל עברינו. חלק ניכר מהפעילויות החברתיות שלנו הן צורות בשלות של משחקי בוגרים. אנחנו הולכים לשחק באכילה במסעדות, ולשחק בשתייה בבארים ופאבים. כמו בכל המשחקים, לא פעולות ההישרדות הבסיסיות הן החשובות, אלא הקצנתן ועיטורן. הסקרנות השובבה שלנו מצאה ביטוי מורכב באומנות ובמחקר מדעי. משחקי הציד הפכו לספורט, משחקים אקרובטיים הפכו לריקוד והתעמלות. קרבות מדומים הפכו לפוליטיקה. השמות שונו כדי שנרגיש מתוחכמים יותר, אבל שורשי המשחק בעיסוקינו הרציניים ביותר ברורים לעיניו של כל צופה אובייקטיבי.

     

    ''

    גורי אריה אסייתי (Panthera leo persica), מתאבקים בפארק הלאומי גיר, גוג'אראט, הודו. בעבר שטח המחייה שלהם כלל את אזור הים התיכון ועד לצפון-מזרח הודו. ציד ואיבוד שטח מחייה מגבילים אתם כיום לאזור הפארק (צילום: סטיב מנדל).

     

    משחק החיים

    המאבק להישרדות גוזל את רב זמנם של רב בעלי החיים. מציאת מזון ומשקה, שמירה על הנקיון, מציאת מחסה חמים, הימנעות מטורפים, נדידה ורבייה גוזלות את כל מרצם. אם נותר להם זמן פנוי הם מבלים אותו במנוחה או בשינה. רק בעלי חיים צעירים מאוד, שהוריהם מגנים עליהם, מחוננים בעודפי אנרגיה מספיקים לפרצי משחק נמרצים. זה היה נכון גם לגבי אבותינו הקדמונים, שהחיפוש המתמיד אחר מזון תבע את מרבית זמנם. אבל המצב השתנה. השפע, יצר איתו דחף בלתי נדלה לפעילות מתמדת. במקום לחדול לשחק עם הגיענו לבגרות, שימרנו את החיבה הילדותית למשחק והרחבנו אותה אל תוך מרחב חיינו לצורות משחק רציניות ובוגרות יותר.

    כיום אנחנו מכנים משחקי מבוגרים בשמות רבים. מצמידים להם כותרות נבדלות, כגון אמנות, שירה, ספרות, מוזיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, פילוסופיה, מדע וספורט. משחקי המבוגרים נארגו אל מסכת החיים כחלק מהקיום היומיומי. התפתחה חלוקת עבודה ונוצרו מומחים בתחומם, וככל שצורות המשחק המגוונות נעשו מתקדמות ומתוכחמות יותר, כן התקשו בני האדם להדביק את כישורי המומחים. כעת היו קריירות מובהקות למומחים למיניהם – ציירים, פסלים, סופרים, מלחינים, רקדנים, שחקנים וכן הלאה. כל היתר נעשו פשוט לקהל.

    נראה כי יש קשר ישיר בין רמת היצירתיות בעסק לבין הצלחת העסק, גורמים משפיעים הם טבעו של היזם, גישה, רמת השכלה וכן ערכי העסק עצמו Felix J. Heunks)). יצירתיות אינה שמורה רק למקצועות האומנתיים. ניתן ליישם את עקרונות המשחק כמעט על כל תחום עיסוק. השף הגדול ממיר את פעולת האכילה הפשוטה לחוויה חושית מורכבת. בעולם אופנת העילית, ענייני סגנון וטעם מאפילים כמעט לגמרי על שתי הדרישות הפשוטות מהבגד – כסות ונוחות. גם העולם המעשי ביותר של אדריכלות אינו פטור מהנטייה האנושית לשעשוע. מהכותרות המורכבות של העמודים הקדומים ועד למשוגות הדמיון הפרועות של גאודי בברצלונה, גורדי השחקים בדובאי והטירות בדיסנילנד. ככלל, המשחק מתקיים בכל מקום שבו ניתן לחרוג מעבר לצרכים הבסיסיים של ביטחון ונוחות.

    אנחנו משחקים משחקי מין הקרואים ריקוד; משחקי מלחמה ומשחקי צייד הקרויים ספורט; אנחנו משחקים משחקי מסעות הקרויים תיירות – כשאנו מבקרים במקומות בהם אין לנו שום צורך לבקר, למעט הסקרנות הדורשת מאיתנו לתחוב את אפנו, ולו לשבועות ספורים ומסקרנים.

    יש שיחושו כי כאשר אני קורא להישגיו הגדולים ביותר של האדם "משחקי מבוגרים" אני מזלזל בערכם, ההיפך הוא הנכון. אני טוען שמעולם לא התייחסנו למשחק ברצינות הראוייה. רבים סבורים שהישיגנו הגדולים ביותר הם בתחומים כגון מסחר, טכנולוגיה, רפואה, פוליטיקה וכלכלה. אבל בעיני, כל אלה אינם אלא אמצעים המוליכים לאחת משתי מטרות: הישרדות אנושית טובה יותר או משחק אנושי טוב יותר. אם מסחר מוצלח עוסק, נאמר, במזון ומשקה, הוא מסייע להשביע רעב וצמא או שהוא מסייע לשפר את המשחק הגסטרונומי או האסתטי.

    כשהטכנולוגיה המודרנית מעניקה לנו את היתרונות של אביזרי מותרות מתקדמים יותר, אנחנו אסירי תודה, אבל איננו יושבים ומתפעלים מהקרביים האלקטרוניים של האייפונים או הסמארטפונים, הפלייסטיישן או ה woo wii   שלנו. אנחנו פשוט משתמשים בהם כאמצעי להשגת מטרות רבות. אם הרפואה עוסקת בריפוי מחלות, הריפוי אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לחיים בריאים יותר – להישרדות טובה יותר ולאפשרות להינות ממשחקי מבוגרים. ככלל, בעולם בו הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מטורף, תמיד יש מקום לחדשנות, אבל לא בהכרח להמציא את הגלגל מחדש. מחר אולי ישחקו תופסת ומחבואים עם האייפון וה- GPS (משחקים מבוססי מיקום) אבל תמיד נשחק תופסת, נרקוד ונחגוג, זה בטבע שלנו. קידמה זה שם המשחק. הטכנולוגיה אמנם משתלבת בהצלחה מרובה במשחק החיים, טכנולוגית רשת אלחוטית, ננו-אלקטרוניקה וביוטכנולוגיה, אלו הן כמה מן טכנולוגיות חוד החנית שישולבו בתעשייה בעשור הבא, אבל אינם מהווים תחליף למסורת ולערכים.

    חלומן הבסיסי של הפוליטיקה והכלכלה המודרניות הוא להבטיח חירויות אישיות ושפע לכול. הרעיון הנחבא מאחורי שאיפה זו, מבלי שיבוטא במילים, הוא להביא את אוכלוסיית העולם "מעבר להישרדות" ואל תחומי משחק המבוגרים המתקדם והבוגר. התכונה הגדולה והאנושית ביותר שלנו הינה סקרנותינו הבלתי נדלית. מעולם לא חדלנו לשאול שאלות, ומשמצאנו את התשובות – השתמשנו בהן כדי לשאול שאלות נוספות.

     

    מעבר להישרדות - נתיב הבריחה

    המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית ומהפכות קודמות בהיסטוריה של המין האנושי קרו בקצב שהמין האנושי עדיין יכל להתמודד איתן, המהפכות של היום מתרחשות בקצב מסחרר. ייתכן כי במדינת פייסבוק החדשה, השינוי יתחיל מלמטה למעלה, כאשר ההמון, ולא המנהיגים, הוא זה שמכתיב את הטון. השאלה המתבקשת היא כיצד תתמודד אוכלוסיית העולם עם קצב השינויים המהיר של מהפכת התרבות הדיגיטלית והאם תסתגל אליו?

    המציאות המודרנית, על אף שהביאה איתה חופש, דמוקרטיה ומדיניות רווחה בה אנשים יכולים לשווע לצדק חברתי, עדיין, בדומה לתקופות עבר שיוויניות פחות בהיסטוריה של המין האנושי, כוללת פער חברתי עצום בין הקצה העליון של הסולם ההיררכי לקצהו התחתון. הניגוד בין  הסטאטוס של חסר הבית, המתגורר ברחוב בקופסת קרטון, לבין המיליארדרים באחוזות הפאר שלהם הינו עצום עד כדי שמירוץ הסטאטוס מפיל חללים רבים. כה רבים מצויים בתחתית וכה מעטים הגיעו לפסגה, עד שתמיד יהיו מי שינסו לנקום על מה שנראה בעיניהם כדיכוי וניצול. לאלה קיימות רק שתי אפשרויות: להתפוצץ ולהרוס את האחרים או את עצמם; או לברוח למפלט כלשהו, ממשי או דמיוני.

    למרבה הפלא, בריחה אמיתית היא נדירה. רק מתי מעט מוכנים לזנוח כליל את סביבתם המוכרת, גם כשזו אינה נוהגת בהם יפה. הם מותנים יתר על המידה ללחץ העירוני, ובריחה גיאוגרפית למפלט מרוחק אינה מושכת אותם כלל. תחת זאת הם מבקשים אשליות בריחה למיניהן, ובה בעת נשארים נטועים היטב בסביבתם המוכרת.

    הבריחות הדמיוניות מתחלקות לכמה סוגים:

    שיטת "החלימה הכימית"היתה אסורה ועם זאת פופולרית מאז ומתמיד. נטילת סמים לשם הקלת המועקה או הלחצים הכבדים של החיים בעיר רווחת זה אלפי שנים. יש הטוענים כי עם התבססות תרבות האינטרנט, עולה הסבירות כי תחול ירידה הדרגתית בעבריינות, השימוש בסמים ילך ויפחת, יעלו הישגיהם הלימודיים וסיכוייהם של בני הדור הצעיר יהיו טובים יותר להצליח בעבודה מכל דור שקדם להם. אחרים טוענים את ההפך הגמור, כי עם השתלטות הטכנולוגיה המודרנית והמדיה הדיגיטלית על יותר ויותר על תפקידים שאוישו בעבר על ידי האדם, עוד ועוד אנשים יהפכו לפחות נחוצים, ושיעורי האבטלה, הפשע והשימוש בסמים ילך ויגדל.

    אחרים מחפשים אמצעי פורקן פעילים ויצירתיים יותר להקל על שיעמומם ועל תחושת המחנק שלהם. הם עשויים להשתתף במישחקי מבוגרים למיניהם – להתמסר בקנאות לספורט, תחביבים או תחרויות. לחילופין הם יכולים למלא חלק פעיל בחגיגות שנתיות – קרנבלים, פסטיבלים וצורות אחרות של ריגוש טקסי, המשמשים כאמצעי פורקן קולקטיבי. אחרים עשויים לבחור בסיכונים מכוונים, כגון הימורים או השתתפות בעיסוקים מסוכנים או בהצטרפות לכיתות חריגות ואימוץ תחביבים מוזרים או סטיות מיניות. לכל אלו נתנה תרבות האינטרנט מענה יצירתי המציע למחוק את כאבי הצמיחה במתח הטורדני של הקלחת העירונית הרותחת.

    עם זאת מרבית בני האדם נמלטו מאז ומתמיד לחלופה המזיקה פחות, "חלומות פנטזיה". רומנים, סרטים, תוכניות טלויזיה ומשחקי אינטרנט מאפשרים להם לחיות חיים מרגשים באמצעות כלי שני. כזה שהוא זמין ושאפשר לברוח אליו בכל עת, בעבודה או בבית, בלחיצת אצבע, נכנסים ונעלמים בתוך מציאות אחרת. הפעלתם של המשחקים הדיגיטליים, שחלקם מבוססים על מדע בדיוני, דורשת לעיתים מיומנויות מורכבות. אין ספק שהשליטה של הדור הצעיר במיומנויות אלו טרם כניסתם לשוק המקצועי ולהתחייבויות נורמטיביות של אדם בוגר תהווה עבורם יתרון משמעותי.

     

    אזרחי מדינת פייסבוק

    תפיסת רשת האינטרנט כמסגרת חברתית היא שינוי מהותי בתולדות הרשת. תכונות היסוד של הרשת, אנונימיות וספונטניות, מזמנות יחסי גומלין וולונטריים; השותפים להתקשרות ברשת נכנסים לשיח המקוון בלי הגבלה. סביבת הרשת מעודדת גם שוויוניות, מעצם היותה זירה שאין בה יכולת כפייה והטלת מרות בין הצדדים. נוסף על כך נוצרו אפשרויות חדשות ברשת, ברתימת יכולותיהם ובִינותיהם (קוגניציות) הקיבוציות של המון הגולשים למטרות שונות, בין היתר לשיפור תהליכי חשיבה ולמידה קבוצתיים. תהליכים אלה עשויים להעלות, לדעת מצדדיהם, את הערך המוסף החברתי והכלכלי של רעיונות, מוצרים ושירותים. יש הרואים בתופעה זו מהפכה של ממש, ומכנים את הידע המוסף הנוצר של הקולקטיב, הנמצא מחוץ לבינה של הגולש הבודד, "אינטליגנציה קולקטיבית (CI)".

    תחשבו למשל שברשת מצויים כ-15 מיליון מוחות יצירתיים ונכפיל את המספר הזה ב-100 IQ ממוצעים לגולש נגיע למיליארד וחצי IQ. מיליארד וחצי נקודות IQ שרק מחכות לחלוק עם שאר העולם את הרעיונות והיצירות שלהן. הכוח האינסופי הזה ממתין בסבלנות למי שיודע לגייס אותו לצרכיו... (פרנק, 2008).

    תומס מאלון (Malone), פרופסור למינהל באוניברסיטת MIT, טוען כי המושג CI אינו מושג חדש וכי הוא נוצר בין בני האדם עוד בשבטי הציידים, אך הוא עולה מחדש בעוצמות שונות בחברות המודרניות (Malone, 2004). האינטליגנציה הקולקטיבית נוצרת, לטענת מאלון, על ידי קבוצה של יחידים הפועלים יחד בדרכים הנראות כנבונות (אינטליגנטיוֹת), וכי היא אחת התכונות החשובות ביותר לקידום עסקים במשק.

    המהפכה הטכנולוגית ומהפכת האינטרנט השכילו לנצל את עולם ה"כאילו" של משחקי הילדים ולהפכו למשחק החיים. למשל, את בחירתו של ברק אובאמה לנשיא ארצות הברית, ליוותה פתיחתה של רשת חברתית עצמאית ודמותו נבנתה בסקנד לייף, ואף במשחקי וידאו (להב, 2008). אין גבול לדמיון, יתכן כי אותה תנועת משיכת מכחול דמיונית הפונה ליצר האומנתי הטבוע בנו, ומשמשת אותנו כיום במכשירי האייפון, תהפוך לתנועה שתבוא לידי ביטוי באופנים רבים נוספים. במשחקים מבוססי טכנולוגיה המזהה את תנועות הגוף ומתרגמת אותן לתנועות במציאות דמיונית, או דרך דמויות האוואטר המלוות כיום את הילדים במשחקים - שיהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, יעוצבו על פי אישיותנו, יבצעו עבורנו מטלות ברחבי האינטרנט בזמן שנישן והעולם הוירטואלי שכבר לא יהיה כל כך וירטואלי, יהפוך להיות המציאות האמיתית בה אנו חיים.

    לא סתם נאמר העולם שייך לצעירים. לראשונה בהיסטוריה האנושית הילדים ובני הנוער, הגדלים בסביבה דיגיטלית, מסתדרים טוב יותר מהוריהם ואף יודעים הרבה יותר מהם על החידושים המרכזיים בחברה (1998 Tapscott). הצעירים מפנימים את הפוטנציאל הטמון באינטרנט – בשבילם זה משחק ילדים - הם נלהבים, הם סקרנים ומציבי אתגרים והם מבקשים להטביע את חותמם על העולם. הם כבולים פחות למנגנונים הפורמלים ופתוחים יותר לפעילות חברתית בלתי פורמלית. הילדות היא אמנם תקופה זמנית הנעלמת עם הגיל אבל היא מטביעה את חותמה על כל החיים. כאשר דור מפנים טכנולוגיה – הפצתה נעשת כמאליה. ( Meyrowitz 1986)

     

    למקומות, היכון, רוץ

    אם בעבר "זקני השבט" היו אלו לשמר את הרצף התרבותי, כיום הטכנולוגיה המודרנית גזלה לעצמה את תפקיד "האפוטרפוס על הידע השבטי". כשאתם תרים אחר מקור ידע כלשהו, אתם פונים לזקן השבט, ושיש לכם שאלה מסויימת אתם פונים ליועץ הראשי – גוגל. כתיבת הערכים בוויקיפדיה היא דוגמה ליצירתה של האינטליגנציה הקולקטיבית (Malone, 2006).

    במחקריה האנתרופולוגיים על התרבויות הפרימיטיווית מצאה מרגרט מייד, שבחברות העוברות תהליך התפתחות טכנולוגי מהיר, אין להורים מה להציע לילדיהם, כי הידע שלהם אינו רלוונטי יותר. נערים היו מאז ומעולם מומחים יותר מהוריהם במשהו, אך לרוב היה זה במשחק או בשעשוע אופנתי, אך לא בחידושי הטכנולוגיה ובודאי שלא בעסקים. אולם כיום שוב אין להורים את כל התשובות, הם אינם במצב המאפשר לומר לילדיהם מה לעשות. הצעירים של אתמול גדלו על המדיום הפסיבי של הטלוויזיה, היום הם כבר מפנימים את המדיה האינטראקטיבית הדיגטלית. בני הנוער של היום שונים מהוריהם בדרך החשיבה, הלמידה, המשחק, הקומוניקציה, היצירה והקניה.

    דרישת השוק לחידושים טכנולוגיים נרכש כיום בדרכים שונות על ידי הצעירים, זוהי דרישה לידע שלא נרכש במשפחה ואף לא תמיד במסגרות הלימוד הפורמליות. זו אחת הסיבות לכך שהצעירים אינם מפגינים עוד יחס של יראה, לדור המבוגר, להורים במשפחה או למנהלים במקום העבודה. יש להם יותר מה לומר על עתידם מאשר בעבר. הגורו הטכנולוגי במשק הבית או "מרכז הכוח" של המשפחה (power user) עבר מאב המשפחה לבני הנוער, ילידי עידן המילניום, הם מחוננים טכנולוגיים, הגדלים עם יד אחת על המקלדת והשניה על העכבר או האייפון.

     

    והמנצח במשחק הוא...

    לצעירים בעידן המידע ניתנה הזדמנות לעצב מחדש את פני האנושות, על ידי שימוש בטכנולוגיות חדשות, אבל לא די בכך. היתרון הגדול של כל אדם ואומה הוא היצירתיות שכן טכנולוגיה מפתחים ותוך תקופת מה היא כבר מוחלפת באחרת מתקדמת יותר. ישראל היא אחת מעשר המדינות המובילות בחדשנות טכנולוגית (WEF) אך, עתידם של ילדי מדינת ישראל החיים בסביבה דינמית-משתנה ועתירת ידע, אינו טכנולוגיה, אלא צפון בחינוך ליצירתיות, תכונה המתפתחת באמצעות משחק.

    ילדים לומדים מכל מה שהם עושים. הם סקרנים מטבעם, הם רוצים לגלות ולחקור. אם מסעות החקר והגילוי שלהם מביאים איתם הנאה או הצלחה, הם ירצו ללמוד עוד. תקופת הילדות היא תקופה בה הילדים מגבשים את היחס שלהם לחיים Martha Carlton)). מחקרים שבדקו את גישת הילדים למשחק גילו כי חלק מהילדים קראו כמעט לכל דבר שעשו 'משחק' בעוד שילדים אחרים קראו כמעט לכל דבר שעשו 'עבודה'. המחקר נמשך בבגרותם והראה כי אלו שראו בכל כ'משחק' היו מוצלחים יותר אישית וחברתית וכן שמחים יותר מאלו שראו בכל כ'עבודה' (Bernie DeKoven ).

    הצלחה נמצאת במקום בו אדם משלב בין מה שהוא אוהב לעשות ובין מה שהוא עושה הכי טוב. לרוב התלמידים מעולם לא ניתנה האפשרות לגלות את מלוא פוטנציאל היכולות שלהם (קן רובינסון). משחק, דמיון ויצירתיות הם אלו שהביאו אותנו להיות המין המוצלח ביותר על פני כדור הארץ. במיטבינו אנו נותרים כל חיינו מבוגרים-ילדים, המנצלים כל תירוץ קלוש כדי לשקוע במשחקים למבוגרים. איינשטין אמר כי הדמיון הינו הכלי החשוב ביותר של המין האנושי וברנרד שואו אמר, 'אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מזדקנים, אלא אנחנו מזדקנים כי אנחנו מפסיקים לשחק'. המשחק הוא חלק חיוני בהצלחתנו ובעיצוב פני החברה האנושית באשר נגיע. לאינטרנט ולמדיה הדיגיטלית יד רבה בכך מפני שהמשחק רק החל...

     

    לפרטים נוספים, לתיאום מפגשים וסדנאות לפיתוח חשיבה יוצרת וליצירת קשר עם המחבר ניתן לפנות במייל:

    info@ideasign.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/10/11 15:09:
      תודה על התגובה, עסקינן הגדרות ודקויות - התרבות היא הניהול האינטלגנטי של הרגש האנושי, אשמח לשמוע ממך מה בין התנהגות משחק לבין התנהגות מודרנית בהקשר של יחסי גומלין?
        19/10/11 18:33:
      רוצה להגיב אבל זה מאמר ארוך ויש בו לא מעט סעיפי התייחסות. בגדול (מעבר לגילוי המרגש שעכברים צוחקים) סבורה שמה שעיצב את התרבות האנושית הוא אכן יחסי הקונפליקט ולא המשחק. עובדה היא שאצל יונקי על שלב המשחק כצורך חיקוי ותרגול התנהגות המבוגרים תם בבגרותם. דבר שאינו תם אצל יונקים פחות מפותחים. כל נסיון לתת פרשנות להתנהגות המודרנית אצל המבוגרים כמשחק הא בעיניי מוטעה. זו סובלימציה של התנהגות שנובעת מכורח חברתי. כשאדם רוצה להשיג בחורה הוא יפנה לפייסבוק כתחליף לנבוט וגרירה למערה (נניח והיה), יחסי הגומלין הכלכליים והחברתיים מאלצים את הפרטים לפנות לערוצים מעודנים יותר. אין זה משחק, אלו בדיוק יחסי הקונפליקט שמקבלים פנים מודרניות.

      ארכיון

      פרופיל

      קפטן גלאוריאן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין