לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 399 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
מופע
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יופי של תיאור.
מופע חינמי שהטבע מארגן לנו כדי שנתפעם.
הייתי במופע האחרון ואף הספקתי לראות קשת, אבל בחיים לא אצליח לתאר זאת כך כמוך.
מקסים.
אהבתי את "פירורי גשם"
המחשה נהדרת...
אוי דרלינג, כל כך יפה את כותבת, עשית לי דמעות.
לא הספקתי, אבל עכשיו בזכותך כן!!
לפעמים זה מספיק לראות דברים דרך העיניים של אנשים שאנחנו אוהבים
אוה, את אלו תמיד אני רואה.
מקווה שגם את הספקת יקירתי, בטרם יומך העמוס.
תום.....
וואללה מקווה שנשאר ממנו קצת.
בשיא הגועל של בתי ז'בוטינסקי הישנים, שלמרות כיעורם אני אוהבת.
תודה.
מגיע לי קצת נעים גם....
את רואה לפעמים צריך לראות את הדברים הקטנים היפים בחיים
ולרגע אחד להתרפק עליהם- ולהנות...
ימי התום חזרו בדיוק עכשיו...
כל המשקעים ומלוויהם במארג נעים, קליל ונעים לקריאה.
גם אצלי זה כך, ואם אני רואה שיש גשם ושמש ואין קשת, אני מפנה ראש כלפי מעלה ואומרת: "הבטחת, לא"?...
הבוקר, בדרך לאמי, בפקקים האיומים, לפתע נגלתה קשת יפהפיה ישר מולי.
איפה היתה קשת?
זה משהו שנשאר לי מילדות, להתרגש כל כך מקשת בשמיים
כאילו מעשה קסם.
אחלה מופע תמר:)