הקרב שניהל ביבי, באמצעות לשכתו הכנועה, שבה בוחשת גם שרה, על קבלת הקרדיטים בתקשורת בעבור החזרתו הביתה של גלעד שליט, הזכירו לי רומן ישן נושן ונשכח שקראתי בנעורי: "הם יורים בסוסים" - של הוראס מקקוי  

THEY SHOOT HORSES DON'T TEY - HORACE MACCOY

זה הרומן שניבא את תכניות הריאליטי של היום בטלוויזיה ומתאר טרגדיה שבאה בעקבות תחרות ריאליטי נוסח כוכב נולד ואכזבתה של אחת המשתתפות, שלא השיגה קרדיט, והביאה אותה לבקש מהחבר שלה שיירה בה.

הקרב שניהל ביבי באמצעות לשכתו ולשכת הפרסום הממשלתית; כל ההתעסקות המבחילה על זכויות הצילום של אירוע חזרתו הביתה של גלעד שליט; מי יצלם - רק צלם של דובר צה"ל או יוצמד אליו גם צלם מטעם לשכת הפרסום הממשלתית וייאסר על התקשורת הפרטית לצלם ותקבל חומר צילום ערוך מטעם לשכת נתניהו לשם שידור - רק הביכו את הצופים שלא זזו ממקלטי הטלוויזיה 16 שעות רצופות ודומעות על הילד של כולנו שחוזר הביתה מהגיהינום של החמאס. גם אם ברור - לי לפחות - שהפסדנו בקרב על התודעה מול החמאס ועוד נשלם על כך בדם.

אבל המבוכה של אהבלים כמוני הפכה לזעם כשהתבררה המניפולציה מעלת הקבס של ביבי הקומבינטור האובססיבי. תחילה הראו את גלעד מצדיע לראש הממשלה. אבל כשהתקבלו כל החומרים המצולמים, אחרי עריכה של שתי הרשויות שהורשו לצלם, התברר שגלעד הצדיע גם לברק וגם לרמטכ"ל וחיבוקו החם, האנושי, הכן של גנץ ריגש אותי עד דמעות. ולבסוף כששמענו גם את נאומו של ביבי שהסתכם בערך כך: " אני, אני, אני, אני, מנהיג, מנהיג, אני, מנהיג, אני, אני מנהיג..." הבנו הכל. הוא רצה את כל הקרדיטים לעצמו תוך ניסיון לטשטש ולזייף את המציאות. ספין ביביסטי נדוש. ואז עלה בדעתי שבימים האחרונים, מאז פורסמה העסקה להחזרתו של גלעד שליט, ביבי שרבב בכל דבריו בטלוויזיה, מספר רב של פעמים שגם הוא אח שכול. אני לא מצליח להיזכר במישהו, אי-פעם, שאמר בשידור כמו ביבי: " אני אב/בן/אח שכול ".

האיש הזה ביבי, שמעולם לא נתפס אומר אמת, אך אמר מאות פעמים חצאי אמיתות, ואינספור בלופים קטנוניים, מחליא אותי!