על מר גורלי קוננתי ימים,ניתקתי את עצמי מכל הוויה שהיא.
הרגעים חלפו כאילו הנצח ארב לי בכל פינה,הלעיט חיי במשחקי אימה.
אט אט ליבי חשק שוב בא' ,להיות בין זרועותיה,למילותיה,לחיבוקה החם,,אל החמימות שנסכה בי.
השיחות עימה כה חסרו לי,שיחות על הווי עולם שכה איבד את עצמו,שהמציאות שבו הפכה לדבר כמעט בלתי אפשרי.
ניסיתי לאתר את א' דרך ההודעות שהשאירה לי בעולם הוירטואלי,אך הפרטים היו שגויים,הרושם היה שהיא החליפה את פרטיה.הטלפון שלה היה מנותק ,לא נתן לי את האפשרות לשוחח עימה.
כנראה שהיא החליטה להוציא אותי מחייה,ולפתוח בדף חדש.חשבתי לעצמי.
הימים חלפו בהרגשה כבדה,שוב מצאתי עצמי לבד...מחפש את היד החמימה שכה רציתי לחוות,צביטות של אשמה פילחו נשמתי כחיצי אש מאכלים,,בערו בי כלפידי כאב איומים.
תחושה של אבדון אפפה אותי,אט אט שקעתי לתרדמת המציאות..
לא יכלתי להתחבר לדברים שכה אהבתי,נראו לי כדברים כה מיותרים,שלא היו רצויים בחיי.
חיבור לוירטואליה רק הגביר את הכאב שבי,אך הייתי חייב ,לפחות לנסות לאתר את א'.
חזרתי שוב למקום בו הכרנו,מחפש בעיניי את שמה,שמא אולי תופיע שוב.ניסיתי שוב ושוב,
אך,ללא הצלחה.
לפתע...הבהבה בקצה המסך הודעה...ליבי האיץ פעימותיו,גל של התרגשות אפף אותי,הייתכן שתפילותי נענו?
ידי רעדה,פילסה דרכה אל ההודעה כמוצאת שלל רב.
הייתכן שזו א'?
ההודעה נפתחה....
שלום לך.נכתב.
זהות השולח לא הייתה מוכרת,בכל זאת,החלטתי לשתף פעולה שמא זו א' בזהות אחרת.
שלום וברכה עניתי.
ספר לי מעט על עצמך.ענתה.
קשה לי עתה לספר על עצמי,סליחה.
אולי אוכל לעזור בדבר מה?
תשובה זו מעט הפתיעה אותי,לספר לאדם זר את כאביי.
מצטער,אך אני מעדיף להשאיר את סודי עימי.
אולי אוכל להושיט לך יד.השיבה מיד.
רק אני אוכל לעזור לעצמי..הגבתי מעט בתקיפות.
סליחה שהכאבתי במקום הלא נכון,התנצלה.
ההתפרצות שלי לא הייתה במקומה,התנצלתי.אני עובר תקופה מאד קשה.
אני מבינה,אולי תרגיש טוב כשתספר,זו התרופה הטובה ביותר להקלה.
להביא את הדברים מצד אחר,זה פשוט נורא קל,רק מי שנמצא בתוך המערבולת הזו,יכול להעיד שהקושי רב.השבתי.
למה שלא תביא את עצמך להקל על סבלך?
אולי בעתיד,לא עתה.פטרתי את עצמי.
לא קל לספר לאדם זר,אני יודעת.מתנצלת על החדירה לפרטיותך.
לא הייתה נגיעה בפרטיות,לא היה מקום להתנצל.
התרצה לשוחח אחר כך?
השתיקה שאפפה אותי העידה .שליבי עדיין חושק בא'."
***המשך יבוא... |