מחיר העסקה הבאה

כשתעלם תרועת הפסטיבלים ועסקת שליט תרד אט אט מסדר היום הציבורי תמשיך שאלת המחיר להדהד  באוויר.

מאז ומתמיד הייתה שאלת המחיר חלק בלתי ניפרד מערך פדיון השבויים, ששורשיו מופיעים כבר בימי אברהם אבינו אבי האומה היהודית. בפרשת לך לך מניח אבהרם אבינו את המחויבות הבסיסית להצלת שבויי מלחמה כאשר הוא מחליט לצאת בראש צבאו להציל את לוט משביו.

עד להקמתה של מדינת ישאל נסובה שאלת המחיר בעיקר סביב ערך כספי. בהקשר זה קבעו חז"ל את עמדתם בנושא כאשר פסקו כי "אין פודין את השבויים ביותר מכפי דמיהן", רוצה לומר, לכל שבוי יש מחיר ואין לשלם יותר  ממחיר זה.

לעומת חז"ל קובע הרמב"ם כי "אין מצווה גדולה מפדיון שבויים" ורומז בכך כי שאלת המחיר אינה רלוונטית ויש לעשות הכל על מנת להציל את חייו של השבוי.

הקמתה של מדינת ישראל יצרה מציאות חדשה. בין ישראל למדינות ערב התנהל מאבק מזוין, שהוליד שורה של עסקאות לחילופי שבויים. אלה שהוחלפו היו חיילים בצבאות ערב, שנפלו בשבי במסגרת פעילות מלחמתית, שבין המדינות. עסקאות אלו, הגם שלא תמיד היו מאוזנות במחיר, לא עוררו אמוציות ומחאה בקרב הציבור.

השינוי המשמעותי בשאלת המחיר מתרחש לאחר מלחמת יום הכיפורים. המאבק המזויין של מדינת ישראל עובר תפנית. לא עוד מאבק אל מול צבא סדיר של מדינות ערב אלא מלחמת חורמה מול ארגוני טרור וגרילה חסרי מעצורים, אשר אינם בוחלים בפעולות אכזריות הכוללות רצח בדם קר של גברים נשים וטף.

כעת מקבלת דילמת המחיר תפנית חדה כאשר משני צידה מתקיים מאבק בין ערכים יסודיים של החברה הישראלית.  מצד אחד ערך החירות, הערבות ההדדית וקידוש חיי אדם. ומאידך, הסכנה שבשחרור מרצחים שעלולים לשוב ולפגוע באזרחים, משמעותה של הענישה וההרתעה, וכמובן מהו המחיר הסביר שראוי לשלם על מנת להחזיר שבוי הביתה.

כאשר בוחנים את ההתנהלות של ממשלות ישראל מאז 1982  ניתן לראות, שכולן, ללא יוצא מן הכלל, שילמו מחירים גבוהים על מנת להחזיר חיילים משבי האויב. גם כאשר היה ברור שהשבויים כבר אינם בין החיים.

ב-26 במארס 1983 הוחזרו לישראל שמונת חיילי הנח"ל שנפלו בשבי המחבלים בספטמבר 1982 . שניים מהם הוחזקו על-ידי ארגונו של אחמד ג'יבריל, השאר בידי ארגון הפתח.  בתמורה שיחררה ישראל 4,700 מחבלים מכלא אנסאר בלבנון ועוד 65  עצירים שהיו כלואים בישראל.

  ב-20 במאי 1985 הוחזרו לישראל שלושה שבויים ממלחמת לבנון - חזי שי, יוסף גרוף  ונסים סאלם, שהוחזקו בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל. התמורה: 1,150 עצירים שהיו כלואים בישראל.  העסקה עוררה ביקורת רבה בגלל היחס בין מספר החיילים למספר המחבלים. מאוחר יותר נטען כי משוחררי "עיסקת ג'יבריל" היו הגרעין הקשה שהנהיג את האינתיפאדה הראשונה. 

 ב-12 בספטמבר 1991 הוחזרה לישראל גופתו של החייל סמיר אסעד, תמורת מתן היתר להחזרתו לארץ של עלי מוחמד מהחזית הדמוקרטית, שגורש בשנת 1986.

  ב-1 ביולי 1996 הוחזרו מלבנון גופותיהם של רחמים אלשייך ויוסף פינק ז"ל תמורת 123 גופות של מחבלים. בנוסף, שיחרר צד"ל 20 עצורים של החיזבאללה, ששחרר בתמורה 19 מאנשי צד"ל.

   ב-25 ביוני 1998 הוחזרו לארץ שרידי גופתו של לוחם הקומנדו הימי, איתמר איליה, שנהרג באסון השייטת. המחיר ששילמה ישראל: 40 גופות מחבלים ו-60 עצורים לבנונים.

 ב- 29 בינואר 2004 הוחזרו לארץ גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל סמ"ר בני אברהם, סמ"ר עדי אביטן, וסמ"ר עומר סואעד, ועימם האזרח החטוף אלחנן טננבאום.  ישראל שיחררה בתמורה 400 אסירים פלסטינים ו- 23 לבנוניים בניהם מוסטפה דיראני והשייח עבדל כרים עובייד.

ב- 16 ביולי 2008 , במסגרת עסקה עם החיזבאללה, שיחררה ישראל את הרוצח  סמיר קונטאר, 4  אסירים נוספים וכ-197 גופות של מחבלי חזבאללה, שנקברו ארעית בישראל. בתמורה קיבלה ישראל את גופותיהם של שני חיילי צה"ל, אלדד רגב ואהוד גולדווסר.

ב- 18 אוקטובר 2011 שיחררה ממשלת נתניהו 1027 מחבלים, במסגרת עסקה שנחתמה עם החמאס לשחרורו של החייל גלעד שליט, שישב בשבי בעזה למעלה מחמש שנים. מאות מבין המשוחררים היו רוצחים עם דם על הידיים, שחלקם היה שפוט לשורה ארוכה של מאסרי עולם.

למחרת העסקה פרסם העיתונאי ארי שביט מאמר ("הבוקר הראשון", הארץ 19.10.11) בו הוא קורא לראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר בממשלה, בכנסת ובציבור את מסקנות ועדת שמגר הקובעות אמות מידה חדשות לעסקאות לחילופי שבויים. מכאן ואילך, קובע שביט, ישראל תנהג כמו אוסטרליה, בריטניה וארצות הברית. בכך מקווה שביט תיפתר שאלת המחיר.

המאבק במזרח התיכון על זכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום לצד שכנתיה מתרחש, לצערינו, בין שתי חברות המקיימות סולם ערכים שונה בתכלית. מחד חברה המקדשת את החיים ומוכנה לשלם מחירים מופרזים על מנת להציל את חייו של חייל אחד בודד, מול חברה המקדשת את המוות ומחנכת את בניה הצעירים למות "מות קדושים" בפעולות התאבדות רצחניות. בתנאים אלה שום החלטה של ועדה, ממשלה או כנסת לא ישנו את המחיר המופקע של העסקה הבאה.