והנוצות שלי פרושות לעין העולם אבל זו לא חוכמה, עכשיו כשגלעד שליט בבית, כל עם ישראל גאה "להיות ישראלי", גאה בסדר העדיפויות הישראלי ובראש ממשלתינו שגילה מנהיגות, נחישות ומה לא...כמעט 90 אחוזים של תמיכה במר נתניהו.

אז גם אני גאה..גם לי מותר אבל אני גאה במשהו אחר. ממש לא בראש הממשלה. הוא לא עשה שום דבר שהוא כל כך יוצא דופן. היה לו חלון הזדמנויות טוב והוא , שעמד כבר עם הגב לקיר, עשה את הדבר היחיד שיכול היה לעשות מול מדינה שלמה שרוצה ממנו כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה זמן. הוא היה חייב לשחרר את גלעד. כשאנחנו נמצאים במצוקה, אנחנו לא מתחשבים בהצהרות שהצהרנו, בהבטחות שהבטחנו...אנחנו פועלים כדי לפתור את המצוקה. גם כשאנחנו ראש ממשלה...הוא היה חייב לשחרר את השבוי. כל אחד במקומו היה עושה זאת (ואולי אף קודם לכן) . הוא היה מספיק חכם כדי לקדם את השחרור וקיבל ארכה קצרה של קונצנזוס אבל גם היא תעבור. בינתיים הוא נושם רגע לרווחה.

אז אני מאושרת שגלעד בבית, ביום ששוחרר לא זזתי מהמסך ועדיין עוקבת אחרי הדיווחים עליו "וכל חיוך שלו אצלנו חג"

וכן אני עדיין מתביישת בגוורדיה המומשלת שלנו (כי כלום לא השתנה כאן, הכסף והאינטרסים שולטים, יחד עם הטיפשות, הציניות והזלזול), אני גאה בעיקר אחרי ששמעתי את גלעד עונה לשאלות של הכתבת הרעה והטיפשה של המצרים. הייתי גאה בו גם לולא עמד להתעלף כל רגע. תשובות חכמות, שלקחו בחשבון את העובדה שעדיין לא שוחרר, שעדיין בסכנה, שרצוי להשמיע את מה שמצפים ממנו...כמה חוזק יש לבחור הזה...הראיון הזה היה ראיון קשה גם לאדם חזק ובריא וגלעד שליט לא היה במצב הזה.

אני גאה בו ובכלל בנוער הישראלי כי יש כזה דבר הנקרא "נוער ישראלי". הנוער באירופה נראה אחרת. באחריות.

איכויות אחרות, התנהלות אחרת, תחומי עניין אחרים, תקשורת אחרת...הילדים שלי גדלו בחברת נוער אחר...הם לא מוכנים לחזור ולחיות במחיצת נוער אחר גם אם אשלם להם.

אז אני גאה בגלעד שליט ובנוער שהוא מייצג ואני שמחה לחיות במדינה בה עדיין מתרחשים ניסים.

הנס? הפלא? השאלה הגדולה? איך במדינה כמו זו שלנו יש לנו עדיין נוער כזה? שמישהו יסביר לי? כי אני ממש לא מבינה...ועד שלא אבין, גלעד שליט, הילדים שלי וגם שלכם - הם נס בעיני. נס גדול היה פה.