| היום יום ההולדת שלה. את הולכת להזכרה שלה ויודעת כי כשתעמדי מעל לקבר מול אביך, הדובר מילים שמנסות נואשות לגעת בזיכרון, לעורר את הכאב, ישטפו דימעותייך את לחייך ואת לא תשאי את ידך לנגב אותן, גם לא להסתירן. רציתי לכתוב לך שיר לקשט בו את כאבך, אך המילים שתפסו את מקומן לאורך השורות היו של כאבי שלי. מרגיש כל כך קרוב אלייך ברגעים אלו נשמה תאומה לכאב, לאובדן, לזכרונות שמתערפלים עם השנים, לדמעות שתמיד מוצאות דרכן במורד גם אחרי כל כך הרבה שנים כשכבר נדמה כי תמו מקורות הכאב והעצב. רוצה שתדעי ולא יודע למה. רוצה שתדעי כי אני חושב עלייך שם, חש אותך, שערך האדום נפרע קלות ברוח ואת נוכחת וכל הוויתך איתך. מעל הקבר נושא אביך מלים שכתב, שחשב, שאהב.. |