אינ-שם
מה שיבוא וגם מה שלא. בזמן ובמקום שיתאים לי.
© כל הזכויות שמורות לי
[זה נוגע לכל רעיון שלי. מילה. פסיק ו//או נקודה וזה חשוב לי אגב. תודה]
_________
פוסטים פופולאריים
-
שלוש המלצות ובקשה אחת
27/2/16 | 57343 צפיות
-
נטע,
19/5/12 | 6272 צפיות
-
הבוקר, יכולתי להישבע.
3/8/11 | 1668 צפיות
-
האמת
12/5/16 | 863 צפיות
-
חדר עם חלון. ו//או
12/3/15 | 1391 צפיות
-
ארבעה גלגלים ונסיעה אחת,
28/7/11 | 1141 צפיות
פוסטים אחרונים
- פוליאמוריה 8/2/17
- מחזקים ומחלישים 17/11/16
- א ה ב ה 11/8/16
- משאלה אחת ימינה 25/6/16
- ליצ'י 24/6/16
- קרפד 11/6/16
מסמר מפלדה קצת חלודה,
כשאני מביטה עליה היום, ממרחק של זמן, היא נראית מעט אחרת. ואולי היא באמת השתנתה. אבל אז. אז, היא עמדה מול הים ברוח המלוחה. מוארת רק באור פנס בודד בעלטה כמעט מוחלטת, ברגע הראשון כל הסיטואציה נראתה כמו רגע אחד נעים למדי, והיא הייתה יותר עירומה מלבושה. עטופה באיזה חלוק משי קצת מוזר. פתוח ברובו. וזהו. כנראה,
חלוק-משי שדי דמה לכתונת הפסים של יוסף, זה מה שחשבתי אז. אבל מפוספס. לבן עם גוון שבין ורוד לסגלגל וממותג כמובן, בלוגו שכבר דהה מזמן. בלתי נקרא לעין לא מיומנת דיה. חלוק המשי שלה, גילה את כל אורך ידה הימנית, זו שפנתה קדימה לכיוון של הגלים, ומה שאני זוכרת, למרות הזמן שעבר, שאותו חלוק מוזר, הסתיר את כל היד השמאלית שלה. כמעט עד לקצה של כף היד, שהייתה נקייה מכל טבעת או סימן אחר, החלוק גם הסתיר את הדבר האחד שהחזיק אותה, במקומה. מסמר אחד בלבד. מעט חלוד, מפלדה. שהיה מחובר לקיר אפור, מבטון. קיר, שחלקו הוסתר על ידי הסלעים הגדולים,
הייתי בטוחה ששמעתי אותה ממלמלת מילים. לוחשת על אומץ לשלוף ברגע אחד. ועל דברים שלא מבקשים,
לימים היא אמרה לי שלא היו שם מילים. רק רחש או אולי בכלל לחש של גלים וקצת רוח רטובה של ים. והמון חול.
אני לעולם לא מתווכחת עם זכרונות של אנשים אחרים, מה שהזכיר לי כבר אז. שגם יער הוא לא תמיד יער של מכשפות ופיות. לפעמים יש בו רק המון עצים גבוהים לצד בתים רגילים בכלל בלי סיפורים,
· • ● |
תגובות אחרונות
-
נומיקן
בתגובה על פוליאמוריה
-
kimchid
בתגובה על פרח של אור משוגע // ט א ט ו בבארבי
-
אם החיטה
בתגובה על מחזקים ומחלישים
-
philia
בתגובה על תמונה הורסת ו//או פצצה חכמה.
-
צמחבר0
בתגובה על שבת בבוקר יום יפה!
-
לוריג
בתגובה על Morrissey [❤] Moon River
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ארז !! ורבה.
אהבתי את גב' קורוזיה שטיין. מדויק. מדויק עד דק :))
תודה ומצמרר זו לגמרי המילה.
ברור שלא. אני קיבלתי צמרמורת מעצמי.
כמה שאני יכולה להיות צודקת בלי לדעת כלום ולדעת הכל באותה נשימה.
וכמה שהתגובה שלך ויותר ממילה אחת מדויקת כל-כך!
עכשיו הזכרת לי חוף אחר של ים. . . החוף הכי טוב ורטוב בעולם.
אם לא הייתי מגזימה. כמעט הייתי אומרת שהוא חוף מו-שלם,
:)}}{{
תזכיר לי על מה דיברנו :))
תודה ונישוק גדול חזרה :)}{
תודה נוני.
את בכלל התגעגעתי אלייך :)}}{{
תודה,
הייתה להם צורה כזו קצת :))
תודה אהוד. תודה רבה,
את בעניין של הג'והרי? ברגע ההוא לא חשבתי עליהם בכלל :))
אחרת בטח היה איזה וילון להסתיר קצת יותר. לכי תדעי...
ואולי זה באמת החלוק שבא. כזה חצי. בלתי מודע :))
ותודה!
לא חושבת שאפשר לטעות. כל אחת רואה מה שהיא רואה :))
אולי :))
וזה מה שנראה שרואים עכשיו...
}{
תודה. והמשך שבוע נהדר. גם מכאן,
:))
אותו דבר בדיוק. אני,
:))
חופשי זה לגמרי הכי :))
במופלא ממני. לא חוקרת לעולם :))
נותנת לו להיות לעולם קיים,
האמת, לא חשבתי על שום עיוורים וגם לא על לא-מודע ו//או אף נסתר.
יצא מה שיצא...
:))
לא מתווכחת. בטח לא עם זכרונות. אפילו לא עם כשלונות :))
תודה,
לפעמים היא רק מזכירה :))
ברכות רבות בחזרה,
מסמרים מפלדה?....
:))
חופש גדול. החופש הזה,
תודה ר ב ה.
אני אפילו לא צריכה לעצום עיניים בכדי לראות אותה.
כל-כך נכון שהיא ברורה לי.
תודה איש אחר. תודה רבה,
______
כל-כך נכון. ואפילו מדויק :)}{
תמונת מצב. איזה דימויים?
:))
זה קצת הים הזה שהיה שם בסביבה :))
תודה רבה.
אלא אם יש צמר גפן ורוד. בסביבה :))
תודה,
תודה רבה.
חומר למחשבה.
לדעת שלא כל דבר הוא המובן מאליו,
ולא מה שאנחנו חושבים, זה הנכון.
תמיד לחקור עד לנקודה הפנימית עמוק עמוק בפנים.
אין מה להתווכח עם זכרונות. לא רק של אחרים. זה מאבק שנועד לכשלון. וגם לא צריך, כי הם מביאים דברים טובים, למשל כמו סיפורים כאלה..
עם הזכרון שלי עצמי אני כבר מזמן לא מתווכחת, למרות שאני בטוחה שמה שהוא זוכר זה לא תמיד מה ש(באמת?) היה
(החופש לזכור?)
יפה כתבת :)
ועם זכרונות לא כדאי להתווכח
כי תמיד , כל אחד יזכור את זה אחרת ...