הם תפסו אותך עם המכנסיים למטה,
אז ירקת להם בפנים.
תמיד היית ככה, נושך את היד שמלטפת,
גודע מהשורש את העץ בו אתה יושב.

כששאלו טענת שמה פתאום,
זה לא אתה שהורס
אלא הם שבונים בכוח.
נרדמת בערסל

העצים שבהם נתלית שמעו שסתיו,
גם עלייך לא פסחה שלכת.
ניסית לבכות אל השמיים
לפרקים הם השתתפו בצערך.

לא אז,
לא קמת,
לא הלכת למקום אחר.
פתחת שערי שמיים ולא סגרת
סיום פתוח.