נדמה שלא הייתי צריך לכתוב כאן דבר מלבד הכותרת, גם התגובה שלי צפויה מראש. ובכל זאת, רצף הפורנוגרפיות התקשורתיות האחרונות מדגישות שוב, למי שבאמת זקוק לכך, מהי המגמה האכזרית שבהצטלבות הגוברת בין תקשורת להון. אז נסקר בקצרה: ראשית חכמה, פורנוגרפיה של החיים. לאחר שתם הוויכוח הסוער שבין המשפחות השכולות לבין המשפחה השבויה ועוד ועוד "מומחי ביטחון" עם או ללא מרכאות הסבירו לנו כמה מתים עתידיים עוד נצטרך לשלם עבור חי אחד בהווה; קיבלנו רגע של קתרזיס, אנחת רווחה לאומית. הבן האובד חזר הביתה. לוח שלם של משדרים מיוחדים כעת יש למלא ובכללותם בדיוק כמה שעות שמש הוא מקבל ובאיזה משחק פינג פונג הוא מנצח וכמה טוב שיש גם פייסבוק ל"עדכונים" נוספים. ולאלה שעייפו במציצנות הבלתי פוסקת או בדימיון הפרוע של "אז מה היה לו באמת בשבי", זימן הגורל כמו מתנה משמיים את הלינץ' ( או לפחות מה שנראה כמו לינץ') בקדאפי, ימח שמו. מה טוב יותר מלינץ' "מוצדק לחלוטין", ועל רקע תמונות מוכתמות בדמו (והזהרנו "התמונות קשות לצפייה", נכון שעכשיו ממש לא תתאפקו לראות???) מופיעה איזו פרופסור שמסבירה כמה זה טוב ומוצדק שבן הבליעל ירד סוף כל סוף מבמת ההיסטוריה. בין קדאפי לשליט, סבלה עיני קשות מפרומו ל"מעושרות", הצצה קטנה לחייהן של נשות האלפיון העליון. "כנראה שבגלגול הקודם הייתי נסיכה אירופאית, מינימום", מבליחה איזו תובנה שם מפי "נסיכה" מלאת חיוכים, שכובה/ישובה על מיטת ענק מהודרת. אבל יש להדגיש עבור הבמאים שכבר מזמן הפורנוגרפיה יצאה הרחק הרחק מחדרי המיטות, אפשר גם לצלם את "הנסיכה" גם באוויר הפתוח. |