התעוררתי  (ביום שני האחרון) ליום עמוס מחשבות,

חוסר שקט,  וגם התרגשות לקראת

חזרתו של גלעד שליט למחרת,

חיפשתי שלווה.

חשבתי לעצמי איפה באותו רגע אני יכולה למצוא אותה,

מיד ידעתי שעלי להצפין עד לעין הוד המקום האהוב עלי

אוויר נהדר ואמנות שמציפה את  האוויר מה שאני הכי אוהבת, 

בספונטניות מדהימה

הרמתי טלפון לבת דודתי חברתי הטובה

ושאלתי את באה איתי לעין הוד?

מבלי לחשוב פעמיים השיבה בחיוב.

לפני הכל אספר שבהמשך לעבר המטרות

קניתי לעצמי מכונית קטנה -   

שתהיה לי ליד הבית לסידורים ונסיעות קצרות,

אבל לא באמת האמנתי שאפשר להגיע איתה

למקום האהוב עלי ועוד רחוק מכך.

התארגנו ויצאנו לדרך.

לא סיפרתי לה שאני מאוד סקפטית בנוגע

לביצועים של המכונית הקטנה שלי

אבל אמרתי מה כבר יכול להיות

יש ביטוח, יש גרר, מקסימום ...

(איזו פסימית הייתי לרגע לא מתאים לי),

יצאנו לדרך, הדרך הייתה ללא פקקים

מאוד מפליא בחול המועד,

לאחר כשעה וחצי נסיעה -

במכונית המופלאה שלי הגענו לעין הוד,

כייף, שאפתי אוויר צח שמיד ניקה

את הלב והראש ממחשבות

נוף מדהים עם צביטה בלב

מתוצאות שריפת הענק ועל הנספים בה,

טיילנו בעין הוד  בגלריות למיניהן

כשאני מרחפת מהנאה

תוך כדי החלטתי לקיים מפגשון משפחתי קטן

עם בת דודה שגרה בצפון

ואכן גם היא ספונטנית ובאה לקראתינו

רק שהציעה שאולי ניפגש בדלית אל כרמל

שמחנו על ההצעה כי באמת רצינו להגיע גם לשם

ואני שוב עם עצמי חושבת

האם המכונית המופלאה שלי הקטנה הזו

תעלה את הפיתולים של כביש בית אורן

כמובן שאני שעברתי אי אלו דברים בחיים

לא מוותרת נכנסת בנסיעה אצילית ואמיצה

לכביש מפותל ומתחילה לטפס למעלה

עם כל פיתול וכל קילומטר פעימות ליבי

חוזרות לאט לאט לתפקוד סדיר יותר

נוף מרהיב אבל לא ניתן לשכוח את שארע שם,

הגענו למעלה בזכות אותה מכונית קטנה שקניתי

לצרכים של  ליד הבית,

הגענו לדלית הכרמל

נפגשנו גם עם חברתינו בת המשפחה שהגיעה מהצפון

טיילנו נהננו, יום נפלא

היה כייף

התכנון הוא הטיול הבא.

(מצרפת  לכם את אחד השירים האהובים עלי שהתנגנו ברקע

בזמן הנסיעה)