למה הם לא מרוצים? איך ייתכן שברגע המאושר בחייהם המקצועיים, רגע לאחר הזכייה, הדבר הראשון שעושה פרופ' שכטמן וחתני פרס נובל לכימיה הקודמים הוא להביע את חוסר שביעות רצונם ממערכת החינוך ומלימודי המדעים? והם לא מרפים ומזהירים: "מקצוע המדעים בישראל במשבר"... במקום לשאול את השאלה הפשוטה הזו, ובמקום שתדלק לו נורה אדומה (אפילו זרקור), תוקף מר נחום בלס, חוקר חינוך בכיר את דבריהם של חתני פרס הנובל ואנשי אקדמיה נוספים ומכנה אותם (במידה מסוימת של גנאי?) "דברי קינה על מצב לימודי הכימיה בהווה ומצבנו המדעי בעתיד". במאמר "האם יהיו לנו בעתיד יותר חתני פרס נובל?" מראה מר בלס באמצעות נתונים מספריים כי בניגוד ל"דברי הקינה" על ה"התדרדרות לכאורה של מערכת החינוך" , השתפר מצבה של מערכת החינוך מאז שנות השישים ולמעשה מצבנו מעולם לא היה טוב יותר - עליה ב % נבחני הבגרות, עליה ב % הזכאים לבגרות ובמספר הנבחנים במדעים השונים, כולל המצטיינים. גם מעמדם של האוניברסיטאות לא הורע. בפוסט זה אנסה להגיב למאמרו של נחום בלס. ראשית, הנתונים על % מסיימים או אחוז זכאים לבגרות לא מראים דבר וחצי דבר על איכות תעודת הבגרות, מה גם שהעלייה במספרים נובעת בין השאר מביטול החינוך המקצועי, בעיה חמורה בפני עצמה (ראו סרט חשוב "לאן נעלמו המחרטות"/מוטי קירשנבאום). מר בלס טוען שמחצית מהתלמידים הלומדים מדעים, מצטיינים בהישגיהם. השאלה מהו "מדד האיכות" של אותה "הצטיינות"? התלמיד המצטיין של היום הוא לא התלמיד המצטיין של "פעם" לא בגלל יכולות פחותות, גם לא בגלל מורים פחות טובים, אלא בגלל הדרישות והתכנים המשתנים - "המערכת" לא מכינה כראוי את התלמיד המצטיין ללימודי מדעים באוניברסיטה. המחקר המדעי היום הוא רב תחומי, אולם הבוגר החדש של התיכון הוא לעיתים קרובות "חד מימדי". אקח לדוגמא את המקצוע המדעי שאני מלמדת – ביולוגיה. בעוד שתלמיד ה"ביולוגית" בעבר היה מחויב ללמוד מתמטיקה מוגברת בנוסף ללימודי כימיה ופיזיקה, הרי שהיום הוא יכול להתחיל ולסיים את לימודי הביולוגיה בהצטיינות, עם רמת מתמטיקה בסיסית ומבלי ללמוד אפילו שעה אחת של כימיה או פיזיקה! בלית ברירה השתנו גם תוכניות הלימודים - למרות שלימודי הביולוגיה "דורשים" לעיתים הבנה בכימיה או בפיזיקה ולעיתים הבנה מתמטית, נאלצו מתכנני תוכנית הלימודים להוריד העמקות בתחומים אלו, ו"להסתגל" לתלמידים הלומדים בנוסף לביולוגיה מקצועות לא מדעיים כמו תיאטרון, מוזיקה, תקשורת ואחרים. התוצאה, גם אם התלמיד סיים את הבגרות בהצטיינות, ההבנה המדעית שלו השתנתה. פרופ' קינן, יו"ר ועדת מקצוע הכימיה, טוען כי "רק 8% מתלמידי ישראל לומדים כימיה ברמה כלשהי". מר בלס תוקף את דבריו בטענה כי כל תלמידי ישראל נחשפים לכימיה כבר בחטיבת הביניים. האומנם? הטיעון הזה של מר בלס מדגיש במיוחד את הפער הגדול בין מי שחווה את מערכת החינוך דרך התכנים לבין מי שרואה את המערכת דרך המספרים. תלמידי חטיבות הביניים לא יודעים כימיה וגם לא ידעו כימיה בעקבות התוכנית החדשה. את פרופ' קינן ציטטתי בפוסט "ההישגים במדעים ילכו ויתרחקו מאלו של פינלנד", כאשר תקף את תוכנית הלימודים החדשה במדע וטכנולוגיה בחט"ב. במאמר מי יציל את הוראת המדעים ממשרד החינוך? מתבטא פרופ' קינן בצורה קשה מאוד נגד התוכנית החדשה. "פיתרונות קסם פופולאריים" "ישראבלוף" "תוכניות יומרניות ופופוליסטיות" "תוכנית שרלטנית" הם רק חלק מהדברים הקשים שכתב אודותיה. מעיון מעמיק בתוכנית אני יכולה רק לחזק את דבריו של פרופ' קינן ולהוסיף שמדובר בתוכנית הזויה בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת" שרק תטמיע בתלמיד תפיסות שגויות. (את השגותיי בנדון כתבתי ליו"ר המזכירות הפדגוגית). בעבר כל תלמיד בכיתות ט' ובעיקר י' היה מחויב ללמוד 9 שעות מדעיות, 3 שעות לכל אחד מהמקצועות – כימיה, פיזיקה, ביולוגיה. את כל אחד מהמקצועות הללו לימד מורה מקצועי מומחה בתחומו. את התוכנית החדשה בחטיבת הביניים מלמדים מורי "מדעים" אשר אמורים להיות מומחים בכל (כימיה, פיזיקה, ביולוגיה וטכנולוגיה). ואילו בכיתה י' – השעות המדעיות נעלמו כלא היו בעקבות הקיצוצים בשעות. רוב בתי הספר עברו לבחירת "המגמה" כבר בכיתה י'. (היום מתחילים להחזיר אותם כ"אוריינות מדעית"). מר בלס מצטט בהקשר את רוני פיזם , מורה לכימיה מטבעון המצביע על ירידה במספר התלמידים הבוחרים בכימיה "כי היום הם רוצים ללמוד את מה שיעשו בו כסף קל ולא מקצוע מאתגר עם עבודה סיזיפית. רוצים מקצוע "יוקרתי" עם סיפור מיידי ולצערי ההורים מעודדים את העניין". אגב, מר בלס כועס מאוד על האמירה של רוני פיזם כי הירידה היא בעיקר במגזר היהודי, למרות שמדובר בנתון שניתן לגבות סטטיסטית. (בשינוי טעמה של ה'אימא היהודייה' עסקתי גם אני בפוסט "ההתדרדרות במדעים - גם האוניברסיטאות אשמות") ולבסוף התייחסות לאחת הטענות המרכזיות אך הפחות ברורות - במאמרו טוען מר בלס כי, לא אנחנו אלו שצועדים לאחור, אלא מערכות החינוך בארצות אחרות מתקדמות בקצב מהיר יותר ומשקיעות יותר מאשר ההשקעה הפרטית והממשלתית במערכת החינוך שלנו. גם ההתדרדרות במבחנים הבינלאומיים לא נובעת מירידה בציונים שלנו, אלא מכך שהצטרפו מדינות חדשות למבחנים... הטיעון הזה תמוה – בעולם מתקדם דריכה במקום היא הפסד ומהווה סיבה לדאגה. בעידן של גלובליזציה ושינויים גיאופוליטיים וטכנולוגיים תכופים, מדינה קטנה כמו ישראל תוכל לשמור על התקדמותה המדעית רק אם תשאף ותתמיד לעמוד בראש מבחינה איכותית. |
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לגיל,
דווקא מה שקורה עכשיו הוא התמקדות בכיתה י'. בוחרים "מגמה" בכיתה י', לא יודעים בדיוק מה כדאי, בוחרים מקצוע אחד "קשה" ואחד "קל" ובסוף לא יודעים שום דבר בצורה יסודית יותר. אני מציעה אחרת - לחזור לבחירת המגמות בכיתה יא ולא בכיתה י' כפי שקורה בלמעלה מ 2/3 מבתי הספר היום. עד כיתה י' לתת את האופציות השונות על מנת להתנסות בהן , אבל כאשר מתמקדים במדעים - להתמקד/להתמקצע בהם ולא ללמוד אותם "בערך".
לגיל,
ראשית כמי שסיימה את לימודי התיכון במגמה ה"ביולוגית" אני יכולה להעיד על עצמי ועמיתי כי היינו מוכנים ללימודי המדעים באוניברסיטה משום שלמדנו גם פיזיקה , גם כימיה וגם מתמטיקה מוגברת (לא ברמה של ה"פיזיקלית") וכאשר נדרשנו ללמוד מקצועות אלו כבסיס ללימודים , במשותף עם תלמידי הרפואה בשנה א', הרגשנו על קרקע בטוחה.
בשבוע שעבר נפגשתי עם חברה אשר ביתה מתחילה שנה שנייה רפואה בירושלים. היא סיפרה עד כמה היה לה קשה בשנה א' משום שהיא למדה ביולוגיה/פסיכולוגיה, ז"א לא למדה מקצוע מדעי נוסף ולכן הבסיס המדעי שלה היה רעוע. לזה אני מתכוונת. כמדומני לזה מתכוונים גם הפרופ' המכובדים.
בעבר תאטרון למדו בחוגים, היו זה עבר לתיכון כך גם מקצועות רבים אחרים.
אולי צריך לעשות מגמת אמנויות, זה בסדר, אבל בוגר מדעים שיקבל תמונה מלאה על מדעים.
מקווה שנתעורר.
לקלועת צמה,
אין שום ספק שגם החברה השתנתה ואיתה גם מערכת החינוך.
לגבי "שאיפותיה של האמא היהודייה" , גם מערכת החינוך כולל האוניברסיטאות אשר אפשרו בונוס לכל מקצוע, תרמו לאמירה - למה להתאמץ אם אפשר להצליח גם בדרך הקלה?
סכומי הכסף אדירים. באמת! והם בהחלט מחטיאים את המטרה. חבל.
לנדב,
כפי שכתבתי זה עתה לד"ר מיקי ארליך, אני לא חושבת באמת שפרס הנובל הוא העניין, הפרופ' המכובדים מנצלים את חלון ההזדמנויות שניתן להם בעקבות הזכיה כדי להתריע על מצב החינוך ולימודי המדעים. הם מזדרזים לעשות זאת כי אחרת מי היה באמת מקשיב להם בעת אחרת?
בהקשר לדבריך, בדיוק אתמול הייתה בערוץ 10 כתבה על "הילדים הגאונים של ישראל - מדוע הם לא זוכים לתמיכה של המדינה?"
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=839900
לאיריס,
ראשית תודה,
אני חושבת שצריך לומר את הדברים , כדי שיחלחלו.
האוניברסיטאות כבר עשו צעד כדי לשנות את העניין - החלטה של ועד ראשי האוניברסיטאות לשנות את הבונוסים למקצועות המדעיים (ולמקצועות הרוח), כדי לעודד את הלימוד שלהם.
גם בתיכונים נעשה צעד ראשון להחזיר לימוד מדעים. כרגע צעד קטן של לימוד "אוריינות מדעית", אני מקווה שהצעד הזה רק יגדל.
לדני,
אני חושבת שהטעות של מר בלס הוא ההתמקדות בנתונים המספריים אשר כפי שכתבתי לעיתים לא משקפים דבר באשר לאיכות.
לרפי גליק.
ביטול החינוך המקצועי הביא למציאת פתרונות חליפיים והצעות במגוון אפשרויות כמו מחול, תקשורת , פרסום ועוד ועוד ועוד (150 מקצועות!), רק שיקבלו "זכאות" לבגרות.
אני מסכימה איתך לגבי נקודות השבר.
תודה!
אלומית,
אין שום ספק שזו בעיה אקוטית ממנה סובל המדע בארץ. נדמה לי שבנושא הזה התעוררו - אפרופו טרכטנברג שמונה לטפל בעניין. אין לי מידע מה היקף הטיפול בנושא.
אשמח אם תרחיבי .
אני חושבת שהעניין היה העמקה רבה יותר בתחום מסויים. במקרה זה מדעים.
תודה.
תודה לך יהודית
ושבת שלום.
מדענים אלה למדו בבתי ספר שלא סבלו מהפרטה ובוודאי עיסוק ההוראה היה על תקן אידאל והצורך של הילדים היה עז ללמוד ולא רק על מנת לסמן v לגבי ציונים. ימים אלה אינם עוד והם לא נעלמים מזוכי פרסי הנובל. הם מקבלים משנה לשנה עתודה עם סטנדרטים אחרים. הם בוחנים את תכניות הלימודים הנוכחיות ותוהים איך יצלח הדור הבא את הלימודים הגבוהים ואיך יוכלו להתבלט בכישורים מעל לממוצע. מיקומה של ישראל בטבלת ההישגים העולמית מעוררת חששות כל שכן במצטיינים שאינם בטוחים איזו מערכת לימודים תישאר אחרי לכתם ומה יהיה על מורשתם?!