הדרך לרווחים משמעותיים ועקביים בבורסה היא שונה מאוד ממה שרוב האנשים מדמיינים לעצמם.
בדרך כלל, 'איש הבורסה' נתפס בעיני הציבור כאדם עם נטייה להימורים, שנמשך מטבעו לסיכונים ולריגושים.
אחד כזה שמסוגל לחיות את חייו בסוג של חוסר יציבות, המתאפיינת בתקופות של רווחים גדולים לצד תקופות של הפסדים גדולים.  מעבר לזה, ישנה תדמית של 'סקסיות' מסויימת המתלווה לסגנון החיים של הסוחר או המשקיע המצליח-
לכאורה מדובר באדם נועז, סוג של הרפתקן, המוכן לחיות 'על הקצה' וללכת עד הסוף.

המציאות, לעיתים קרובות, שונה מאוד מהדמיון.
הדרך האמיתית לרווחים משמעותיים ועקביים בשוק ההון לא דורשת ממך להיות טיפוס של מהמר, או הרפתקן נועז המחפש חיים של ריגושים. למעשה, היא דורשת ממך בדיוק את הדבר ההפוך-
להיות אדם רציונלי, בעל הגיון בריא, ששתי רגליו נטועות עמוק באדמה, כזה שמסוגל לדחות סיפוקים ולעמוד בפני הפיתויים הגדולים ביותר מבלי לאבד את הראש.

יש אומנם מספר קטן של ספקולנטים מצליחים בבורסה, כאלה שעשו את ההימור הנכון בזמן הנכון, ולקחו על עצמם סיכון עצום שהשתלם להם לבסוף.
הציבור ניזון מכותרות בסגנון: 'האיש שחזה את משבר המשכנתאות והרוויח מזה 2 מיליארד דולר', המחזקות את הדימוי המקובל של 'איש הבורסה' שהימר את הימור חייו והרוויח מזה הון.
אבל אלה שעוסקים רק בספקולציה בדרך כלל לא שורדים לאורך זמן.
אין שום דבר רע בלהמר מדי פעם, במיוחד כאשר אתה יודע מה אתה עושה וכאשר הסיכויים נוטים לטובתך,
אבל בדרך כלל מדובר בדיוק בזה- בהימור קטן שלא מסכן יותר 2%-3% מההון האישי, שאותם בעלי הון עושים לעיתים רחוקות בלבד, וזאת מפני שהם מזהים את ההזדמנות ושולטים על רמת הסיכון שהם לוקחים על עצמם.

שגרת חייהם של המצליחנים האמיתיים בשוקי ההון היא הרבה פחות מרגשת וסקסית, והיא מורכבת משילוב של הבנה מאקרו-כלכלית, כזו שמזהה תהליכים משמעותיים בעולם, ומהשקעה שמרנית בנכסים איכותיים ומוצקים לטווחים ארוכים מאוד.  אנשים אלה מבינים היטב שהדרך הבטוחה ביותר להצליח בשווקים הפיננסיים היא בסופו של דבר להיות מסוגלים לרכוש את הנכסים הגדולים והבטוחים ביותר בעולם במחירים זולים ולהחזיק בהם לאורך זמן רב ובסבלנות אין-קץ עד שערכם עולה באופן משמעותי.

כאשר מדובר על הבורסה, רוב האנשים לא מבינים את ההבדל שבין הימור להשקעה.
ההבדל הזה נובע מ-2 פרמטרים שונים: 
א. מצורת ההתייחסות ומאופי העבודה
ב. מסוג הנכסים שאותם קונים

צורת ההתייחסות ואופי העבודה של המהמר לעומת זו של המשקיע: 
שני אנשים שונים יכולים לקנות ולמכור בבורסה את אותו הנכס בדיוק, אבל אחד מהם יפעל כמהמר לכל דבר בזמן שהשני יפעל כמשקיע.  לצורך דוגמא, נניח שהדבר ששניהם קונים או מוכרים הוא נפט, והם עושים זאת ע"י שימוש בחוזים עתידיים.
המהמר מנסה להרוויח מזה שהוא הימר נכון על כיוון המחיר בטווח הקצר או הבינוני.
הוא משתמש בכלים שונים, בעיקר כלי ניתוח טכני, שמטרתם תמיד לספק לו ודאות גבוהה יחסית בנוגע למהלך הקרוב במחיר הנפט. במידה והמחיר הלך בכיוון הרצוי המהמר יקח רווח, ובמידה והמחיר לא עשה את המצופה ממנו המהמר יקח הפסד.
מכיוון שהמהמר מרוויח את לחמו ממהלכים קצרים ומהירים יחסית במחיר, הוא משתמש במינוף, כלומר, בעזרת סכום קטן יחסית הוא רוכש כמות גדולה של נפט. המינוף מאפשר לו להרוויח סכום גדול ביחס למה שהוא סיכן במידה והמחיר הלך בכיוון הרצוי, אבל בו בזמן לא מאפשר למהמר לספוג תנודה משמעותית במחיר כנגד הכיוון עליו הוא הימר משום שברגע שההפסד יעלה על הסכום הקטן יחסית שאותו הוא 'השכיב' כביטחון, הפוזיציה שלו תיסגר באופן אוטומטי.

ההבדל המהותי בין המהמר ובין המשקיע נובע מכך שהדבר שהכי פחות מעניין את המהמר הוא הדבר שהכי מעניין את המשקיע- הנכס עצמו.  למהמר לא ממש אכפת אם הנכס שהוא מהמר עליו הוא חבית נפט, מניית אפל או לירה סטרלינג, ובדרך כלל גם לא ממש אכפת לו אם המחיר ששילם כאשר פתח את הפוזיציה שלו הוא יקר או זול במונחים כלכליים עבור הנכס.  אפשר להבין את זה, מכיוון שהמהמר הרי בכלל לא מעוניין בנכס עצמו. אם כולם היו סוחרים בחביות אשפה הוא היה פועל בדיוק אותו הדבר - הנכס מבחינתו הוא נטול כל חשיבות והוא רק אמצעי להגדלת כמות המזומנים בחשבון שלו.

את המשקיע לא כל כך מעניין המהלך הקרוב במחיר הנכס שהוא קונה. מה שמעניין אותו בעיקר זה הנכס עצמו, על כל המשתמע מכך. אם המשקיע שילם 70$ עבור חבית נפט הוא לא יהיה מוטרד מאוד אם המחיר ירד בחודש הבא ל-55$ לחבית. הוא קנה נפט ב-70$ לחבית לא משום שהוא חשב שהמחיר יעלה בחודש הבא, אלא משום שהוא מבין מה זה נפט, הוא מבין את כוחות השוק, הוא מבין היצע וביקוש, הוא מבין מאגרים קיימים, ועל סמך כל זה הוא החליט שב-70$ לחבית הוא מעוניין לקנות כמות מסויימת של נפט, על מנת להחזיק בנכס הזה בשנים הקרובות.
מבחינת המשקיע, כל עוד לא יהיו שינויים מהותיים במציאות הכלכלית, כאלה שישנו את תפיסת העולם שלו לשנים הבאות, הוא יהיה מרוצה מאוד אם בחודש הבא המחיר ירד ל-55$ לחבית מפני שמשמעות הדבר היא שהוא יוכל לקנות לעצמו כמות גדולה יותר מהנכס שהוא מעוניין בו.
העובדה שירידה במחיר הנפט היא דבר משמח עבור המשקיע שלנו, למרות שהוא קנה חודש לפני זה במחיר גבוה יותר, נובעת מכך שמטרתו של המשקיע, בטווח הקצר והבינוני, היא בראש ובראשונה להשיג כמה שיותר נפט ובמחירים הזולים ביותר, ולא להגדיל את כמות הכסף בחשבון שלו.

מכיוון שהמהמר לא מתעניין בכלל בנכס שהוא קונה, ועסוק רק בשורת הרווח או ההפסד בחשבון בכל יום שעובר, ירידה של 20% במחיר הנפט היא אירוע מצער מאוד עבורו. משמעותו היא שהוא הפסיד כסף.
המשקיע שקנה נפט בדיוק באותו המחיר רואה גם הוא, בדומה למהמר, את המינוס בחשבון המזומנים. אבל זה לא כל כך מטריד אותו מכיוון שהוא רואה גם את הפלוס ההולך וגדל במספר חביות הנפט שלו.
מבחינת המשקיע, כסף מזומן הוא נכס אחד מתוך מספר נכסים בעולם. כאשר מחירם של נכסים טובים אחרים יורד מאוד ביחס לנכס 'מזומן' שיש ברשותו, הוא מעדיף להחזיק בהם.
עבודתו האמיתית של המשקיע בשוקי ההון היא להעביר את ההון האישי שלו, לאט לאט, מקבוצת נכסים אחת לשנייה, מדיי מספר שנים. כאשר חבית נפט תיסחר ב-120$, המשקיע שלנו עשוי להתחיל ולמכור חלק מחביות הנפט שלו ולקנות ברווחים מניות טכנולוגיה, או נחושת, או כל נכס אחר שמחירו יהיה נמוך באותה תקופה.
כפי שאתם מבינים, מדובר בעבודה משעממת למדיי, נטולת ריגושים או סיפוק מיידי. 

ההבדל בין הנכסים שהמהמר קונה לאלה שהמשקיע קונה:
הסיבה היחידה לכך שהמשקיע ישן היטב בלילה גם לאחר שמחיר ההשקעה שלו ירד ב-20 או 30 אחוז, היא שהוא לא מרגיש פחות בטוח בנכס שהוא צובר כעת, ביחס לרמת הביטחון שלו כאשר הוא מחזיק בכסף מזומן.
משמעות הדבר היא שהמשקיע מחזיק בעיקר בנכסים מוצקים מאוד, שהסיכוי לכך שהם יאבדו לחלוטין את ערכם שואף ל-0.
בהחלט ייתכן מצב שהמהמר והמשקיע יקנו וימכרו את אותו הנכס בדיוק, אבל לעיתים קרובות המהמרים מתמקדים בנכסים מסוכנים שהסיכוי לאובדן ערך טוטאלי בהם הוא גבוה מאוד.
כך למשל, משקיע יקנה את חברות הנפט הגדולות והבטוחות ביותר בעולם והמהמר יקנה את החברות הקטנות שעדיין לא גילו מאגרי נפט. המשקיע יקנה את חברות טכנולוגייה כמו מיקרוסופט, והמהמר יקנה חברות סטרט-אפ.
כמובן שמשקיעים קונים לעיתים גם חברות קטנות, אבל מכיוון שהם מתמקדים תמיד בנכס שאותו הם קונים, הם מנהלים את ההשקעה הזו בהתאם לרמת הסיכון האמיתית שלה, ולא מספרים לעצמם שכדאי להם לשים את כל הכסף שלהם בחברה קטנה לחיפושי גז כי זו השקעה בטוחה.

מסקנה:
כדי להצליח בבורסה צריך קודם כל להיפטר מהדימוי השקרי שיש לנו בנוגע לתכונות האופי המאפיינות את המצליחנים הגדולים ביותר בתחום, ומחוסר ההבנה בכל מה שקשור לדפוס הפעולה הקבוע בשוקי ההון הנדרש מאיתנו על מנת להגדיל את ההון האישי שלנו באופן עקבי וברמת הסיכון הנמוכה ביותר.
ישנם מספר עקרונות פשוטים שכל אדם יכול להקפיד עליהם בקלות יחסית, גם אם הוא נטול כמעט כל הבנה מאקרו-כלכלית.

א. לקנות רק נכסים מוצקים.  הנכסים המוצקים הכי נגישים לציבור הם תעודות סל על מדדים גדולים וסקטורים שונים בכלכלה. כאשר אתה קונה תעודת סל שמחזיקה את חברות הגז והנפט הגדולות והמבוססות ביותר בעולם אתה למעשה קונה נכס אמיתי שניתן לכנות בשם: 'תעשיית הנפט'. כאשר אתה קונה תעודת סל על המדד הראשי, נניח 'ת"א 25', אתה קונה נכס אמיתי ומוצק שניתן לכנות אותו 'הכלכלה הישראלית'.
ב.לקנות נכסים אלה רק כאשר מחירם יורד באופן משמעותי (20% ויותר) ולעשות זאת בסכומים קטנים בהרבה מהמקובל, כך שיוותר לך די והותר כסף לקנות את הנכס הזה גם במחירים נמוכים בהרבה.
ג. להתחיל ולהתרגל לעובדה שכסף מזומן הוא נכס ככל הנכסים, וכאשר ערכו גבוה ביחס לנכסים אחרים (כלומר, נכסים מוצקים אחרים הם זולים ביחס אליו) כדאי יותר להחזיק בהם מאשר בו.

למאמרים נוספים:

http://therulesofthemarket.blogspot.com/