"לא טוב היות האדם לבדו לאדם הראשון -את חוה- כדי למנוע מהאדם את הבדידות. הקשר האנושי עם חוה, בת דמותו של האדם, הביא לעולם את הרגשות החשובים ביותר: "אהבה, אחווה, שלום ורעות". ואכן, בברכות אלו אנו מברכים את החתן והכלה ביום נישואיהם. הנוצר מהחיבור בין האיש והאשה, שהוא היחיד המאפשר את המשכו של המין האנושי. היא טענתו של נתן זך שהאדם "לבדו בין כה וכה". ולא היא! אנרגיות כבירות תוך מאבק יום יומי. ה' העניק לאיש ולאשה את האהבה הרומנטית והתענוג האירוטי, אך זו מתנה שבירה ביותר. צריך לדעת איך לשמר אותה ולא לשבור אותה לרסיסים בקלות ראש ובראש כל חוצות. האהבה זקוקה ל"לאחוה ושלום" אך בעיקר זקוקה היא ל"רעות". זו המשמעות של "לא טוב היות האדם לבדו" ולכן:"אעשה לו עזר כנגדו". העקרון החשוב ביותר של הנישואים, של האהבה-היא ה"רעות". זאת שותפות הנמצאת מעבר לעזר שבעבודה. זו ההשלמה של הקשר הגופני. זאת שותפות קיומית, המתבטאת בעונג על עצם קיומו של הבן זוג בחיים, על עצם נוכחותו. כך הזוגיות מנצחת את אויבתה המרה-את הבדידות. ה"עיר ללא הפסקה" ביטלה את הלילה, כי הלילה הוא הזמן שבו הבדידות שולטת. בשעות היום-העבודה, המשימות והחובות עוזרות לאדם לברוח מבדידותו. אך בלילה הבריחה היא בלתי אפשרית. לחברה נשארה אופציה אחת ויחידה: להפוך את הלילה ליום שבו יוכל האדם לצאת מסגר ביתו ובדידותו. העיר שבה אמור לפעום מחזור של יום ולילה, חושך ואור. הפכה לתרבות שבה יש קיום רק ל"יום", רק לתרבות הציבורית. הלילה -מעוז רשות היחיד - הפך להיות כה מאיים ולכן בוטל. בתקופתינו, הפוסט מודרנית, בה האינדוידואליות נחשבת לאידיאל הראשי, ה"עיר ללא הפסקה" הביאה להריסת המשפחה וקריסת ה"רעות" בין האיש לאשה. הגדולה של עולם המחר. ואת אמו ודבק באשתו.." הזוגיות גואלת את האיש ואת האשה מבדידות ומדיכאון. רעות ולנצח את הבדידות. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#