גלעד שליט חזר הביתה

אני יודעת שהרבה זמן לא כתבתי פוסט, מודה שקצת הייתי עסוקה באתר שאני כותבת לו וגם בכתיבת תכנים לאתרי אינטרנט שונים שאני כותבת להם. אך מייל אחד של אחד מהחברים עורר אותי והזכיר לי שיש לי קוראים פה שאוהבים לקרוא את הפוסטים שלי ,ועל כן  לאחר תקופה ארוכה של חודשיים החלטתי לשבת ולכתוב לכם ופוסט חדש. כי  כשהאדרנלין עולה לי אין כמו כתיבת פוסט טובה .   

הפוסט הזה מוקדש לגלעד שליט החייל של כולנו שהיה בשבי 5.5 שנים ולא נשבר, מה שמראה שנפש חזקה לעולם לא נשברת וממשיכה הלאה. שהסתכלתי כמו כולם בטלוויזיה על גלעד שליט ראיתי ילד בן 25 כחוש, מופנם, ונבוך שלא מבין מה ההמולה סביבו.

ילד שישב 5.5 שנים בכלא בזמן שהחברים שלו הספיקו להשתחרר מהצבא, לבלות, להכיר בחורות, לנסוע לטיול בחו"ל וכו'. חברים אשר לא שכחו  אותו במשך דקה ודקה מחייהם במהלך השנים וקיוו שיום אחד ישתחרר והאמינו בכך בכל ליבם.

החברים, המשפחה הם אלו שעוררו את העניין ולא עזבו לרגע, הם פנו לראש הממשלה, הקימו אוהל כאות מחאה,שבתו רעב צעדו ומה לא. עד שכל המדינה התגייסה למען החייל החטוף כולל כלי התקשורת. והיום החייל החטוף הזה הפך לסלב שכל צלם פאפרצ'י מנסה לצלם.

אך מה שחשוב בכל הסיפור עם גלעד שליט שההורים שלו לא ויתרו לרגע והזכירו לראש הממשלה וגם לשרים אחרים שיש ילד שבוי שזקוק לעזרתם,  ואת זה עשו ללא אלימות בדרך שקטה ומאופקת אל לליבו של העם ושל ראש הממשלה לשחרר את בנם והדרך אכן צלחה.

כל שנותר הוא רק להתגאות במשפחה זו, חברים שעזרו ותמכו לאורך התקופה הקשה גם שלא היה סיכוי באופק. ופשוט ללמוד ממשפחה אנונימית אחת ממצפה הילה שאין דבר העומד בפני הרצון.