"תל אביב
נוגעת בשמיים

ונבדלים חסדי השמיים
מעל האדמה
כך אלוהים
גם עשה......."

כתיבה משובחת  מעניינת ..

האם הטילים המופנים כלפינו

מכוונים גם לתל אביב , מתחם 

עזרי אלי?

מצד אחד, השיר מתאר מציאות רגילה הקיימת בכל מקום בעולם: עשיר ועני. מצד שני נעשתה כאן הקצנה מכוונת בין שתי המעמדות, ללא מעמד ביניים, לשם הדגשת הרעיון.
השיר מתחיל ב-'הבטחה' מתוקה המתגלה כגלולה מרירה בהמשך. עזריאלי הופך ל- עזרי-אלי. ועירובו של אלוהים במעשי האדם, בסוף השיר - מוסיף נופך ותיבול נוסף.

אדם יקר, שמחה ששבת,

מבט מיוחד על תל אביב שנוגעת בשמים,
עיר של ניגודים, אורות נוצצים מול עליבות,

בתל אביב אני אוהבת את חידושם של הבניינים לשימור,

משהו שמחזיר לימים אחרים...

מגדלי הזכוכית הצמודים אליהם צורמים לי.

תודה על השיר

דבי

מהנדסים הקפידו
שלא יפול דבר מה
על פני האדמה...

הניגזר מדבריך כמחאה נוקבת על כל המכוער העירוני הנודף ריח חורבן. לדמיון כנראה אין עוד כוח לחמוק מהמציאות, כי המציאות היא הדימיון, מה שאתה כותב הוא המרחק בין הראש לעיין ,הכל נוהר  בתוך מערבולת הזוועה העכשווית, הגבוה נמלט מהנמוך והופך מלך המקום שננטש,הישימון כבר לא יפרח אחרי גשמי החורף הקרבים, הצבעים מתחלפים מכחול לאפור והכל נראה שוקע, בוסס בחול טובעני,  ואנו שומעים רק את בכי הציפור הלא נראת עוד.

 אכן צילה של האדמה השתבש עם צילו של המגדל המאיים. 

תל אביב
נוגעת בשמיים

ונבדלים חסדי השמיים
מעל האדמה
כך אלוהים
גם עשה


אפשר לייחס מילותיך למחאה החברתית שפשטה הן בתל אביב והן בניו יורק
ובכלל בעול
וכמובן על ההבדלים ברמות האוכלוסיה.
שמחה לקרוא בך שוב

ארמזים מלווים את הטקסט ומעבים

בשומנים / במשמנים אירוניים ושנונים-
זעקה.

וזה שיא המחאה, בעיניי

והוא שיר מצויין בפני עצמו.

"...בערב עולים
העורבים
לשחקים
לראות הכלו
כל קווי
האויר

המתרוממים
בתל אביב
נוגעים בשער הרחמים..."

תודה.

נוגעת בשמיים וגם באופק.........