התקופה של "אחרי החגים" הורסת לי את השיגרה,

כי תחת התירוץ של "החגים" ניהלתי אורח חיים לא רע.

ועכשיו כל החיים הטובים נעלמים, כאילו זו לא העונה,

זה לא שאני אוותר בקלות, אני אלחם, עד נשימתי האחרונה...

בכל ערב הייתי אומר לאישתי: מה דעתך שנכנס למיטה,

אנחנו עכשיו בתקופת החגים וזו מצווה "לעשות את או אתה".

כשהיינו מסיימים ארוחת ערב הילדים הורידו ת'כלים מהשולחן,

כי כל ארוחה היא ארוחה חגיגית גם אם אכלנו רק מעדן...

בתקופת החגים המהוללת התעוררתי מאוחר, בחמש וחצי עגול,

לא, זה לא חמש וחצי בערב, זה בבוקר, לפני קימת התרנגול.

וגם לא הייתי צריך לעשות שיעורים שהילדים קיבלו בבצפר,

וכך נחסכו ממני מכתבי מורים שלא פתרתי ת'שיעורים בסדר!

אתם מבינים, יש משהו קסום בתקופת החגים היהודיים,

כשאני חושב עליהם, אני מעלה חיוך ונמלא געגועים.

עכשיו, חיי שבים לצבע האפור, במיוחד בנושא המיטה,

עכשיו אני כבר לא יכול לאמר: "אישתי זה החגים, אני למטה..."