"הליבה שלהם, הליבה שלנו" הסופר חיים ולדר במדור "מול המראה"

0 תגובות   יום ראשון, 23/10/11, 11:00

לרגע נדמה היה שאנו על סף אחד ממאבקי דת-מדינה החמורים מאז ומעולם. הכוונה כמובן לעתירה שנידונה לפני שבועיים על ידי מספר אנשי שמאל חילוניים בדרישה לחייב את מוסדות החינוך החרדיים — הישיבות הקטנות בלימודי ליבה.

לא צריך הרבה לדמיין מה היה קורה לו היו השופטים מחליטים לקבל את דרישת העותרים (אם כי עד לרגע זה לא התקבלה החלטה בנושא), זו היתה מערכה ללא כל פשרות, הנוגעת ביסודות הערכיים ביותר של היהדות החרדית.

הניסיון להתערב בחינוך, צפור נפשה של היהדות החרדית, לא משנה באיזה נושא, עצם הרעיון שמישהו שאינו מאמין בהשי"ת, בתורתו ובמצוותיו יעז לגעת ולו מרחוק בחינוך היהודי המסור לנו מדור דור — מהווה סיבה למאבק חסר כל פשרות.

 

צריך להבין שהמחשבה לקבל עתירה כזו היא כפיה חילונית שאין למעלה ממה, כי הרי ברור וידוע שאין מי שמונע מכל אדם לקחת את ילדיו ולתת להם איזה חינוך שהוא רוצה. יש כאן זרמי חינוך כאלה ואחרים והבחירה לשלוח את הילדים לכאן או לכאן היא חופשית לחלוטין.

זה אומר שכל מי ששולח ילדיו ל"חדר" או ל"ישיבה קטנה" אינו עושה זאת מפני שמכריחים אותו אלא מפני שהוא רוצה.

זאת ועוד, ידוע שתנאי הקבלה לתתי"ם ולישיבות הקטנות — הם תנאי קבלה לא פשוטים. זה אומר שכדי לקבל את החינוך הזה היהודי הטהור ונטול הליבה — צריך גם להתאמץ, ממש ההיפך מכפיה.

ובכל זאת הציבור החרדי בוחר לשלוח את ילדיו למוסדות חינוך אלה, כי הוא סבור, ובצדק, שזהו החינוך הטוב ביותר שהוא יכול לתת לילדיו.

וכעת באים האדונים רובינשטיין ושטרן (העותרים) ורוצים להכריח בכל הכוח את מאות אלפי ההורים לתת לילדיהם חינוך אחר מכפי שהם רוצים.

ומה הם חשבו שיקרה?

שאנשים יכופפו את הראש ויכנעו?

 

האמת היא שכל מי שלא חי את ההוויה החרדית ייתכן ולא מבין את העוצמה של הדברים. אנשים מכירים מאבקי סטודנטים, מאבקי שכר, ואפילו מאבקים אידאולוגיים יותר של ימין ושמאל ואנרכיסטים על הגדר.

המאבק הכי חזק שמכירים כאן בישראל הוא של אנשי הימין בהתנתקות ועל פי התוצאה יש אומרים "נו, בסוף הרי הצלחנו והם התפנו, לא רק שהיינו נחמדים כלפי העולם (שבתגובה הפך לבלתי נחמד אלינו) אלא גם הרסנו להם את החלום, השפלנו אותם וגרמנו שבר אמיתי במחנה הדתי לאומי.

מה שהם לא מבינים שההבדל בין הציבור הדתי לאומי לבין החרדי הוא לא עמוק. הוא תהום של ממש.

הרי לכל ברור שאם המאבק הזה לא היה דתי לאומי כי אם חרדי (רעיון מופרך כמובן בשל היות הציבור החרדי חף מאידאות לאומיות ולאומניות) אם במקום האנשים ההססניים והפשרניים הללו שעמדו בראש המאבק על ההתנתקות, היה עומד על הפרק רעיון אחר, לא מעבר בין מקום למקום ולא פגיעה בסמל זה או אחר אלא פגיעה אמיתית בתורת ישראל או ביכולת לקיים חיים חרדיים — לא היה לשרון ועשרות אלפי לוחמיו שום סיכוי.

כי כוח עובד רק על דברים ארעיים. על כסף, מטלטלין, גוף ואדמה. בכל הדורות הצליחו משטרים אפלים ודקטטוריים לפגוע קשות ביהודים, הרגו אותם, הגלו אותם, החרימו את רכושם ועוד ביקשו על זה כופר, אך בדבר אחד מעולם לא הצליחו לפגוע — באמונה.

המאבק בעימנואל, הגם שלא היה איום ישיר על החינוך, היה מעין דוגמית. מה שהיה שם, הוא ניסיון להתערב בנקודה חינוכית מסויימת.

בהתרעה של שעה מהחלטת הבג"ץ לאסור את ההורים, התכנסו בבני ברק ובירושלים מאות אלפי אנשים ואל לנו לשכוח שלאף אחד מהם אין את הרשתות החברתיות שהביאו למחאות החברתיות בארץ ובעולם.

הוראה ניתנה ע"י גדולי ישראל ואנשים פשוט יצאו למחות ברחובה של עיר.

עיתונאי חילוני שסיקר את המעמדות, לא הצליח להבין מדוע האנשים הללו שנכנסים לכלא צוהלים ורוקדים. כשהוסבר לו שהם גיבורים בעיני מאות אלפי אנשים, הוא הבין שאי אפשר לשבור את הציבור החרדי בכלא.

המציאות ידועה לכל, מערכת החוק והמשפט הושמה לצחוק וללעג ובפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה, אוטובוס שלם של נשים שהיו אמורות להעצר על פי החלטת שופט בג"צ, פשוט לא הגיע ליעדו ועד היום לא ישבה אישה אפילו דקה אחת.

מה שקרה שם היה כאמור דוגמית. כידוע לא נרשמה אף תקרית בודדת של אלימות. ההמון הבלתי אלים והמונהג בסדר מופתי אמר לשלטון "אנחנו מתנגדים למה שאתם עושים ונעשה הכל כדי שלא תעשו את זה".

הנסיון לכפות על ציבור ענק שכזה דרך חינוך, מלבד היותו נבזי ובלתי דמוקרטי, ומלבד היותו בלתי צודק שכן מערכת החינוך החילוני הכושלת מעידה על עצמה, הוא בלתי ישים. זה פשוט לא ילך. הליבה לא תיושם, מיליון איש יצאו לרחובות והמדינה תעצר מלכת.

 

מה בכל זאת גרם לשופטים שלא להענות לדרישה כפי שהם נוהגים בעתירות מטעם השמאל כלפי הימין?

הרבה ניתן לומר על האנשים שיושבים שם אבל טפשים הם לא. הם יודעים קצת היסטוריה וחלקם מכיר אותה מאבותיו או מאבות אבותיו, הם יודעים שמאז ומעולם התנהל מאבק כזה בין משכילים לבין אורטודוכסים ותמיד תמיד היה למשכילים נצחונות בקרבות ותמיד נצחו האורטודוכסים במלחמה.

הם גם מביטים בחינוך הקלוקל מול החינוך החרדי הלמדן, המפותח שכלית, הרואה במוריו וברבניו דמויות חיקוי ויודעים שהליבה היהודית נמצאת כאן, בדף הגמרא, בחינוך להקשיב, לשמוע, ללמוד בדרך התורה ובאורח החיים המונהג על פי חוקים ומצוות.

הם הבינו היטב שזו מלחמה שלא רק אבודה — היא רק תעצים את כוחה של היהדות החרדית.

את זה הם לא מפרגנים לנו.

במאבק על הליבה שלהם, הם יודעים היטב מה רב כוחה של הליבה שלנו.

דרג את התוכן: