כשמדברים על חמלה על בני אדם ולא לחטוא כלפיהם ולסלוח להם, אנחנו באותו מעמד. מחוייבים לחמול על עצמנו ולסלוח גם לעצמנו. להימנע ככל האפשר מכניסה למצבים שיערערו אותנו. לפעמים זה אומר גם לשים את הגבולות לאחרים כדי למנוע צער מיותר. כשמישהו מפר בזדון את זכויות היסוד שלנו לחיות בחופש ומאיים על שלומנו, אינו יכול לצפות שנסכים למעשיו ושנתקרב אליו ואינו יכול לצפות שלא נרגיש רע עם מעשיו, כי זה לא אנושי.
לסלוח - הסליחה אינה ויתור על זכויותינו ועל כבודנו, היא שחרור הכעס. אפשר לסלוח ולשקם קשר או לסלוח ולהתרחק, אם אי אפשר לשקם.
האם אנו משתעבדים לדברים ולאיסורים הפוגעים בחירותנו ובשמחתנו כשאנו נכנעים למוסכמות פרי רוחם של אנשים? שקר הוא לומר כי אלוהים הוא זה שציווה על דריסת חירות, זלזול, התעללות ודיכוי.
אחריות אדירה היא האפשרות לשאול ולהסתכל לתוך המצפון. חברה חופשית היא המאפשרת לאנשים במגוון דעות לחיות בה. אהבה אמיתית אינה מטילה אימה ולא מגבילה את החירות האישית.
אז הצורך להצליח ולשרוד אמור להיות כפוף לערכים אלו של החופש: ביושר, בהתמדה, בנחישות, בענווה. אם ההצלחה מתנגשת עם אלו, אם מישהו נרמס בדרך אליה, אם על ידי תחרות מניפולטיבית, רמאות, הוצאת שם רע וכדומה, אז אין לה ערך כלל. ברמה האישית זהו כישלון מוחץ. |