צפו בסרטון הבא:

אז מה, נהיה כמו החמסניקים "להתעלל, להתאכזר, לענות?" או שנהיה כמו הישראלים "לפנק, לפנק, לפנק?"

טוב, אתם וודאי שואלים את עצמכם את השאלה הזאת, כי גם אני שואלת את עצמי.

ואני מאמינה שגם זה תלוי בנו, באווירה הציבורית שכל אחד מאיתנו ניצור. כן, גם בבלוגים כאן, בקפה.

המציאות נעשתה איומה. מדינת ישראל שיחררה 1028 מחבלים, מחציתם עם דם על הידיים. הם לא "אסירים פוליטים" תמימים שמתנגדים לשלטון (כמו ברוסיה הסובייטית למשל) אלו הם טירוריסטים, שרצחו וטבחו אנשים על לא עוול בכפם.

שיצאו מביתם על מנת להרוג ולחסל יהודים. וכמה שיותר.

אמנת החמס אינה שונה מחוקי הנאצים. זוהי אמנה נאצית. אנחנו צריכים לשים לב לטרימינולוגיה שהתקשורת נוקטת בה. זוהי טרימנולוגיה טועה ומטעה. 

אז ככה. לענייננו -

להתאכזר או לפנק?

אני לא רוצה לנקוט בגישת הטירוריסטים תתי-האדם. החוטפים, המתאכזרים, הגזעניים.

ומצד שני אני גם לא רוצה שאנחנו נצא פתאטים, הזויים ועלובים.

בעיה, אה?

אני חושבת שיש להפריד בין מצב של מלחמה, ואז מידת הרחמים מצטמצמת ומידת הגבורה מתעצמת

לבין מצב של מאסר לאחר משפט, צריך לשמור על צלם האלוהים של הטירוריסטים, אסור להתעלל בהם אך בוודאי שלא לתת להם תנאים של בית מלון!!! יש להקשות את החיים על פושעים שכמותם, לתת להם לחוש את כלונם וחרפתם!

סליחה שאני כותבת ממקום רגשי. עכשיו שגלעד בבית. כשאנחנו רגועים קצת יותר,

הגיע הזמן להתעסק עם המחירים. לחשוב על "פנינו לאן?"

ולהתפלל שלא תבוא החטיפה הבאה, הפיגועים הבאים.

ונשאר כולנו

רחמנים בני רחמנים.

יעל אלון

www.yesodot.org.il