על סף דלתי התדפקה לה שגעת. פתחתי. "שלום, אני שגעת". "כן, אני יודעת," אמרתי, "חיכיתי לך הרבה זמן, בואי, כנסי, קר שם בחוץ." התישבנו על המיטה, מול הארון הפתוח, לפנינו גלויות כל הפנטזיות שקולפו. ליד השידה נחו העטיפות הצבעוניות. פנטזיה עטופה יצאה מן הארון. קילפנו בעדינות את כל השכבות, אצבעותינו החלו לדמם. הייתה זו שפיות. הסתכלה עלי, מדממת גם היא. "מה????" לחשתי, "מה את רוצה?" אמרה "כמה דמיון תוכך יוכל להכיל?" צחקה לה שגעת, "להכיל? לדמיון אין שום גבול." שפיות התישבה, פרטה על הנבל. שגעת התישבה, אמרה "הכל הבל."
|
יומניה של נשמה
בתגובה על Yemen Blues - Baraca
Meital Talia
בתגובה על ברי סחרוף - זמן של מספרים
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנה הבחנת :)
חחחח.... תעוררת?
יש לך מלא כוכבים, סתכלי למעלה, לא עכשיו, בלילה.
אתה משחרר אותם לאויר העולם כלכך מהר
שאפילו לא הבחנתי בה ...
ואי ואי ואי...
אני אחזור,
זה מוקדם מידי להביע את דעתי על הפלא הזה.
בינתיים...
אוף, אפילו כוכבים אין לי.
מקסים. כואב במידה לא חותך ועם זאת אמת.
אמרתי לך כבר שאתה כותב מעולה נכון?
יפה לך.
בפלונק, התכוונתי. :)