שלום. בימים הקרובים יצא לאור במהדורה אלקטרונית ספר שכתבתי. ואכן אני שהקליד וכתב אותו.

אציג כאן קטעים ונושאים שנכתבו במהלך שמונה השנים האחרונות ושמעוררים עניין וסקרנות.

                                                                    מוקדש              

בהערצה

לקולומבוס, לאיינשטיין, לאחים רייט

ולִשאר בעלי דמיון פרוע

שהאמינו ומאמינים

בבלתי אפשרי ובבלתי נתפש,

ובאהבה וקריצה

לכל

           אלו

                        שאינם

                                            מאמינים.

                                                                                                                                      אמנון קינן

                                                                                                                               ספטמבר 2011

                                                                    מבוא

שלום.

זה שנים שאני מרגיש ב "נוכחות" או ב "דמות" נוספת הנמצאת בראשי ובליבי שאיתה אני יכול לשוחח, וכך אני עושה, והרבה.

אבל "הסיפור" מתחיל עוד קודם לכך. שנים הרבה אני חושד שישנו עוד מישהו, עוד אמנון, איזה מין "מקביל" שלי, העובר את החיים בצורה שונה או הפוכה לשלי. אמנון ההוא, לתחושתי, עובד במקום עבודה זהה לשלי ובאותו תחום, וחי באותו איזור. השוני בינינו הוא בכך שאמנון "ההוא" עובר את החיים בקלות, ללא מלחמות ומאבקים, אלא בחיוך, בנועם. אוהב אדם, ומסתדר עם כל אחד ובכל תחום, ואנשים רבים אוהבים אותו. בקיצור, נהנה מהחיים. מאז עלו בי "החשדות" הללו ולאור דרך חיי שלא היתה "סוגה בשושנים" בלשון המְעטה, תהיתי איך אוכל להתחבר אליו, ליצור איתו קשר, ואולי ללמוד ממנו את סודותיו. עם הזמן רק הפכתי משוכנע יותר בקיומו, קינאתי בו, והמשכתי להאמין שיבוא יום וניפגש.

רק אחרי השיחה השניה בינינו (שיחה ראשונה שהוקלדה למחשב) קלטתי שכנראה נוצר קשר.

כשאני מסתכל עכשיו לאחור, אל עשר ויותר השנים האחרונות שלי, אני מרגיש ורואה שעשיתי דרך ארוכה מאד. היום אני עומד במקום של גאווה, שמחה, נחת רוח ובטחון ההולכים וגדלים. פעם חשבתי, האמנתי,  "ידעתי", (וגם נאמר לי), שאני חריג, מוגבל, בעייתי, חסר בטחון, לא "בסדר". לא האמנתי שאגיע רחוק. ולא מצאתי לי משענת אנושית של ממש (וכל כך רציתי להיות "בסדר", עד שבמשך שנים, חיפשתי מישהו או משהו שיעזרו לי להפוך לאדם "בסדר").

למעלה מעשר שנים ביקרתי אצל פסיכולוגים אבל לא הגעתי למקום טוב יותר.

אז דווקא אצלי, החריג, המוגבל, יעלה פתאום איזה מין יועץ חכם ואמיתי ואוהב?

היועץ שלי התחיל את הקשר איתי בנחת, במנות זעירות, בהומור. מעולם לא פגע בי אותו אמנון שתיים. מעולם לא לעג. תמיד אמר ודיבר לחיוב. עודד אותי להאמין בעצמי. לא דרש ממני להאמין בקיומו הוא, אבל הציע לי לבחון את הרעיונות, הדרכים וההצעות שהעלה. הוא לימד אותי להבין ולהרגיש שמגיע לי; מגיע לי טוב.

מעולם לא עלו על דעתי רעיון או מחשבה כאלו.

ואולי לא היו הדברים מעולם?

אולי מעולם כלל לא הייתי חריג? מוגבל? בעייתי? חסר בטחון? אולי רק לא עמדו לרשותי הכלים המתאימים? אולי רק לא ידעתי איך להתייחס אל עצמי ואל העולם? ואולי פשוט לא ידעתי שמותר לי, שזכות לי וחובה עלי לאהוב את עצמי, ושאין בכך כל רע? אולי לא ידעתי אחרת?

רבות הן שאלות 'אולי' שאפשר להעלות.

כל אחד מאיתנו יוצר את המציאות שלו, מהאירוע הזעיר, השיגרתי והזניח ביותר, ועד למאורעות הגדולים בחייו. כל אדם רשאי לבחור להאמין שהוא נתון לחסדי כוחות חיצוניים ושאין לו כל שליטה בחייו, או לבחור להיפתח ולו רק לאפשרות שבכוחו ובתוכו ימצאו התשובות. ומי שרק פתוח לאפשרות זו, יגלה על עצמו ועל יכולותיו, תגליות מדהימות. וכלל לא חשוב מה אומרים אלו שבידם הסמכה או הכשרה כזו או אחרת.

אמנון שתיים נוהג לתאר לי אותי באור חיובי ואוהד מאד. בהרבה שיחות בינינו הוא בוחר להעמיד מולי מראָה, והשקפות שלי שהוא ממליץ שאבחן לעומקן. אמנון מבהיר לי נושאים שונים, חושף בפני עמדות קלוקלות בהן אני נוקט ומציג לי נקודות מבט אוהבות ומועילות הרבה יותר. כיוון שזה שנים אני מוצא את עצמי בתהליך שיפור חיים מתמיד, אף כי לא פעם, מתיש, עלה בדעתי שגם אחרים יכולים להשתמש ברעיונות המופיעים כאן, שהרי אין הם ייחודיים לי ובעבורי.

יותר מפעם אחת הפסקתי את השיחות איתו בגלל "השטויות" שדיבר והאור החיובי כל כך בו נהג לראות ולתאר אותי, כשידעתי והרגשתי שכלל אין אפשרות שאני אפילו קרוב לתיאורים כאלו, ולפעמים בחר לנתק איתי קשר מסיבות שהוא עצמו מבהיר במקום המתאים. אמנון הוא ברנש קשוח שאינו בוחל באמירות חדות ונוקבות כדי להציג את עמדתו. הדבר המדהים ביותר בעניין הוא שאותו אמנון שתיים, או אמנון השני כפי שאני מכנה אותו לפעמים, הוא איתי. בתוכי. בליבי ובנשמתי. ותמיד לטובתי.